גדול המלחינים היהודים יוסי גרין בכתבת צבע במוסף אתנחתא של "בשבע"

יוסי גרין, האיש מאחורי השירים 'תניא', 'אדרבה', 'ענווים' ועוד שורה של שלאגרים חסידיים, חיבר את הלהיט הראשון שלו כנער תוך הקשה אקראית על קלידי הפסנתר @ המלחין שמלווה כבר שנים את ענקי הזמר החסידי אברהם פריד ומרדכי בן דוד, מגלה מהי הנוסחה לשיר מצליח ומספר על מחמאה לא צפויה לחלוטין שקיבל מר' שלמה קרליבך

חסיד סאטמר מהבית שמעריץ את שיריו של יהורם גאון וצורך סדרתי של כתבי הרב קוק. יוסי גרין

קרדיט: יוסף ארנפלד
צילום: Marko Dashev

אני נפגש עם מילים מיוחדות, רוצה לחלק אותן עם הקהל ורק אז מתחיל להלחין אותן. הקב"ה נתן לי אמצעי מיוחד להפצת מסרים. אני לא חייב לקנות פוסטרים ולשגע את העולם, אני פשוט מלחין שיר, מישהו שר ואנחנו מצליחים להעביר את המסר

פתחתי את הפסנתר, שהיה עם כמה קלידים שבורים, והתחלתי להקיש עם אצבע אחת. יצאה איזו תנועה שנשמעה לי מעניינת וקצת עצובה. לא ידעתי מה זה הלחנה בכלל. לא שמתי לב מאיפה השירים באים

אני צריך לבדוק עם הזמר למה הוא שר. האם יש משהו בפנים. אם יש שיתוף פעולה כדי להעביר מסר יהודי, אני יכול להלחין. אם הוא רוצה שיר כדי להתפרסם בתור זמר, זה לא עובד אצלי. אני שולח אותו להתחיל את הקריירה בלעדיי ולחזור אחרי שהוא קצת יתבגר


"גבירותיי ורבותיי, אני רוצה לקבל בברכה את האדם שכשהמשיח יבוא, כל העולם ישיר את השירים שלו. תמחאו כפיים ליוסי גרין!".

במילים אלה הפתיע ר' שלמה קרליבך את המלחין יוסי גרין כשנכנס לאולם ההופעות של אחד המלונות הגדולים בארצות הברית. היה זה שנתיים לפני פטירתו של קרליבך. השניים שמעו זה על זה, אבל מעולם לא נפגשו קודם לכן. על פי התוכנית, גרין היה אמור להופיע אחרי קרליבך, אבל הוא הקדים בעשר דקות.

"כשנכנסתי מקצה האולם, הוא שם לב והפסיק באמצע השיר כדי לקבל את פניי", משחזר גרין. "כמעט נפלתי על הרצפה מרוב תדהמה, לא ידעתי שהוא אפילו מכיר את השם שלי. חיינו בחברות הכי מנוגדות, לא הייתה לנו שום נקודת השקה. הוא עשה לי כבוד ופרגן באופן כל כך אצילי. 'אני כבר מסיים', הוא התנצל בפני כל הקהל. הוא לימד אותי שיעור על איך אדם כל כך גדול יכול להתייחס כך למישהו אחר. מאז אני משתדל כל הזמן לכבד זמרים מתחילים, ובכלל לכבד את כולם".
תוך זמן קצר ההיכרות בין השניים התהדקה, וקיבלה כיוון מפתיע כאשר גרין הפך למנהל הכספים של קרליבך לתקופה קצרה. "בעונת הקיץ היינו שכנים למגורים בהרים הקרירים, כנהוג בארצות הברית. שמתי לב שיש הרבה חבר'ה שבאים ומחכים לו בדלת אחרי ההופעות שלו, מושיטים ידיים בתחינה 'שלמה, לא אכלתי', 'שלמה, אין לי שכר דירה' ולוקחים את כל הכסף שהרוויח באותו הערב. זה כל כך כאב לי שניצלו את טוב ליבו ללא הבחנה". גרין צירף מחשבה למעשה, הלך אל המפיק וביקש שכל הכספים יועברו אליו וכמובן שקרליבך יעודכן בעניין. המפיק הסכים וכך היה. "כתבתי לו פתק איפה בדיוק אני גר ושהוא מוזמן לשתות קפה ולקבל את הכסף. הוא הגיע לבית שלי לבד ונתתי לו את הכסף. הוא כמעט בכה וביקש שאעשה זאת עד שימצא מישהו קבוע, ואכן עשיתי זאת במשך חצי שנה. הקהל אפילו לא ידע מזה".

"הרבה דברים טובים התחילו מאדרבה"

אבל ניהול כספים הוא לא העיסוק המרכזי של גרין. כבר יותר מארבעים שנה שיוסי גרין עסוק בהלחנת שירים חסידיים, שהפכו במשך השנים לנכסי צאן ברזל של העולם היהודי. תניא, אדרבה, קול ברמה, שטר התנאים, רפאני, ענווים ועוד רבים אחרים - הם רק מעט ממאות השירים שהלחין ומוכרים לציבור הרחב. אני תופס את גרין בנסיעה ארוכה לאולפן ההקלטות, בדרכו להקליט אלבום נוסף של מקהלת הילדים 'אידיש נחת' שמבצעת את שיריו וזוכה להצלחה בארצות הברית.

גרין הוא בן יחיד שנולד להוריו אחרי 18 שנות ציפייה. הוא אומנם נולד בארץ, בבני ברק, אבל כשהיה בן שנה, אביו, שהיה חסיד סאטמר, ירד לוויליאמסבורג בארצות הברית כדי להיות קרוב לרבי מסאטמר. אביו קבור בבית העלמין במונרו, קרוב מאוד לאדמו"ר. באותה תקופה, אומר גרין, ההשקפה בסאטמר לא הייתה חד-משמעית כמו היום. "בזמן מלחמת ששת הימים אבא שלי ישב צמוד לטרנזיסטור, התעדכן בחדשות קול ישראל ואמר תהילים בלי הפסקה", הוא ממחיש.

הכניסה שלו לעולם המוזיקה לא הייתה מתוכננת, ונולדה דווקא מתוך תקופה לא קלה בחייו. הוריו גרו בארצות הברית והוא נשלח ללמוד בישיבת שלזינגר בלונדון, כשהוא מתגורר בעליית הגג של משפחה יהודית מקומית, שתפקדה במקביל כמחסן המשפחתי. ערב אחד הוא עלה לחדרו אחרי הלימודים בישיבה. מצב רוחו היה ירוד, והוא שם לב שיש בחדר רהיט גדול מכוסה בערימת קופסאות. הוא הסתקרן, החל להוריד קופסה אחר קופסה, והופתע לגלות שמדובר בפסנתר ישן. "לא נתקלתי בפסנתר עד אז", הוא נזכר. "פתחתי את הפסנתר, שהיה עם כמה קלידים שבורים, והתחלתי להקיש עם אצבע אחת. יצאה איזו תנועה שנשמעה לי מעניינת וקצת עצובה. לא ידעתי מה זה הלחנה בכלל. לא ידעתי שיש דבר כזה. לא שמתי לב מאיפה השירים באים".

המשפחה שהתגוררה למטה הבחינה בדיכאון הקל של גרין הצעיר, שהיו לו סיבות מוצדקות. אמו, שלא הייתה בריאה גם כך, עברה התקף לב והוא התקשה לתקשר עם המשפחה. גם מזג האוויר החורפי באנגליה היה קודר ואפור. אם המשפחה התקשרה ליגאל צליק, המנהל של פרחי לונדון שגר בשכונה, וסיפרה לו שיש בחור שגר אצלם למעלה, היא חושבת שהוא מאוד מוזיקלי, והציעה שייפגש איתו. באופן מפתיע, צליק קפץ לתוך הרכב והגיע. השניים הפכו לחברים טובים, עוד לפני שעלה הנושא המוזיקלי. "הוא פשוט רצה לעשות מצווה, לשמח בחור", מפרגן גרין.

הקשר בין השניים התחזק, צליק אפילו הזמין אותו מדי פעם לארוחות ערב אצלו בבית, ופתאום לאחר תקופה הוא נעלם לשבועיים. "אחר כך התברר לי שהוא נסע לאמריקה. כשהוא חזר, התקשר וביקש שאגיע לארוחת ערב. כשהגעתי, הוא התנצל שהוא מאוד עסוק בגלל שקיבל חוזה גדול מאמריקה לעשות ארבע הופעות עם פרחי לונדון. הבעיה היא שסוכם בחוזה שצריך לחנים חדשים. לא ידעתי אפילו על מה הוא מדבר", גרין מחייך. "אהבתי מאוד מוזיקה ובמיוחד את פרחי לונדון, אבל לא העליתי על דעתי שיש לי שייכות לזה".

צליק פנה אליו בבדיחות הדעת: "אם היית מלחין והיו לך שירים, כל הבעיות שלי היו נפתרות. נו, יש לך? ניסית פעם? אתה כל כך אוהב מוזיקה". גרין המופתע השיב לו: "אם אתה לא צוחק עליי, אני יכול לנסות". התשובה כמובן הייתה חיובית, וגרין התיישב ליד הפסנתר והתחיל להקיש על הקלידים. "לא לנגן, אז עוד לא ידעתי", הוא מדגיש. פתאום קפץ צליק מהכיסא, רץ למדף הספרים, פתח את חומש בראשית ברש"י לפרשת ויחי. "קול ברמה נשמע", הוא מתחיל לצעוק "עוד הפעם, עוד הפעם". כך נולד השיר הראשון שהפך לנכס צאן ברזל. "לא הבנתי בכלל מה קרה. כשסיימתי את השיר, הוא שאל: יש לך עוד משהו? אמרתי שלא, אבל אוכל לנסות. על המקום יצא הלחן של 'ואמרתם כה לחי'. שם התחילה הקריירה שלי".

השניים נסעו יחד לארצות הברית. גרין הצעיר עלה לבמה, ומרוב ביישנות הסתיר את החליפה החסידית הארוכה שלבש במעיל גשם. "פתאום, כשראיתי את ההפקה ואת העוצמה שהשירים קיבלו, יצאתי מהכלים מרוב התפעלות". אחר כך הגיעו גם פרחי ניו-יורק, פרחי ירושלים וגם זמר צעיר בשם אברהם שבתאי הכהן פרידמן, כיום מוכר בשמו המפורסם יותר - אברהם פריד.

אברימ'ל, כך מכנה אותו גרין עד היום, הגיע אליו יחד עם המפיק שייע מנדלביץ' וביקש שירים לאלבום הבכורה. "מההתחלה הבנתי שלהלחין בלי לדעת מי הכלי, מי ומי ההולכים – לא עובד אצלי. מנדלביץ' אמר לי שלפריד יש קול משהו-משהו וכך אכן התרשמתי. הלחנתי לו את השיר No Jew Will be Left Behind – אף יהודי לא יישאר מאחור, בגלות. פריד הגיע ממשפחה חב"דית של שלוחים וזאת הייתה כל השאיפה בחיים שלו".

הלחנים של גרין היטיבו עם הקריירה המוזיקלית של פריד, אבל הפריצה הגדולה הגיעה דווקא באלבום הרביעי – 'אנחנו מוכנים'. אחד השירים שהלחין גרין לאלבום הוא 'תניא'. למרות שעברו מאז קרוב לשלושים שנה, מדובר באחד השירים הכי מזוהים עם השניים ועד היום הוא עדיין מבוקש לא מעט בהופעות. "זה היה שיר שהלחנתי תוך כדי לימוד גמרא. פתאום נתקלתי בסיפור, והקב"ה זיכה אותי להלחין אותו. מי לא מגיע ללמוד את דף ו' במסכת ברכות? כולם מתחילים את הש"ס, לפחות כמה פעמים. לפעמים נתקעים באמצע, אבל שישה דפים במסכת ברכות זה המינימום. בהתחלה היה קשה עם ההלחנה, כי הסגנון לא מוכר בכלל, אנשים לא הבינו אם אני לומד או מתפלל. הרגשתי שזאת הדרך לספר את הסיפור הזה. לקח הרבה זמן עד שאברימ'ל לקח את השיר ופרסם אותו".

למרות שעד היום הוא מקבל לא מעט תגובות דווקא על השירים הראשונים, גרין לא מתבלבל: "אני לא בנאדם שנתקע בתניא ובאדרבה". השירים הללו מבחינתו הביאו לעולם סגנון חדש, עם מילים שלא בהכרח לקוחות מספר תהילים או מסידור התפילה הרגיל. תניא היה לקוח מהגמרא, ואילו אדרבה הוא מתוך תפילה של רבי אלימלך מליז'נסק. "לכן הם נחשבים עד היום כפורצי דרך. הרבה דברים טובים אצלי הצליחו בזכות אדרבה", הוא מגלה.

הסיפור שמאחורי השיר

מאז תחילת הדרך חלפו ארבעים שנה. גרין הספיק להתחתן, להביא לעולם עשרה ילדים, שמונה מהם כבר נשואים, ויש גם לא מעט נכדים. בתחום המקצועי עומד מאחוריו עולם יצירה שלם: מאות לחנים שחיבר ועבודה יחד עם גדולי הזמר החסידי - מרדכי בן דוד, אברהם פריד, יעקב שוואקי, ליפא שמלעצר ואחרים. את הסיפורים הרבים מאחורי השירים שהלחין הוא החליט לקבץ לספר חדש שרואה אור בימים אלה, בעריכת העיתונאי חנני בלייך, בשם 'מנגינות חיי'.

"פנו אליי כמה קהילות מרחבי העולם שרצו הופעות אינטימיות יותר של כמאה איש. הם רצו מאוד לשמוע גם את הסיפורים, ולא רק את השירים", מתאר גרין את הולדת הספר, "הם שאלו אותי כל הזמן שאלות, מאיפה ההשראה, מתי הלחנת את השיר וקטעו אותי באמצע ההופעה כדי להתעניין בסיפורים מאחורי הקלעים. אני משתדל לזרום עם הקהל. ראיתי שכל כך הרבה אנשים מתעניינים בזה, אז התחלתי לכתוב. יצאו קרוב לשישים פרקים, כל פרק על שיר אחד. כך עם הזמן התגבש הספר".

הספר מוקדש לזכרו של מוטי זיסר ז"ל, שהיה חבר טוב של גרין ונפטר ממחלת הסרטן. גרין שהה לצידו גם בתקופתו האחרונה, התקופה הקשה יותר בחייו. אחד משיתופי הפעולה המעניינים בין השניים היה במסגרת סדרה של קונצרטים שערך זיסר לגרין ברחבי אירופה, במקומות דבהם הנאצים שלטו וביזו יהודים. "היה לי חדר אצלם בבית ובו השארתי את הקפוטה והכובע לכל פעם שהייתי מגיע לארץ. לא מזמן טלפון ברכה זיסר אמרה לי בטלפון: 'אתה יודע שזה עדיין אצלנו בבית'. אמרתי לה: 'אני רוצה שזה יישאר אצלך'".

הניסיון הרב שצברת עוזר לך לאבחן איזה שיר יהפוך ללהיט?

"אין כזה דבר. אנחנו מלחינים והקב"ה עושה להיטים. יש לי עכשיו שיר, 'הנני רופא לך', ששר מרדכי בן דוד. כשהלחנתי את השיר הזה לפני חצי שנה, הרגשתי כבר שיש בזה משהו, אבל האלבום של בן דוד יצא רק לפני כחודשיים וכבר כל העולם מכיר את השיר הזה. שיר לא יוצא ממני אם אני לא אוהב אותו. אם אני משחרר אותו, זה כבר 50 אחוז מההצלחה מבחינתי".

אחד הדברים שמייחדים את גרין כמלחין הוא השתתפותו בהקלטות השירים, תוך שהוא תורם גם את קולו. "אם האמנים רוצים, אני נענה בשמחה", הוא מציין. "כשאני שר ומשתתף בהפקה, אני בטוח שהשיר ייצא כמו שצריך. לכל הפחות הקולות ייצאו טובים. זה גם מאתגר את הזמר. 90 אחוז מהפעמים הזמר מבקש להקליט את השירה שלו מחדש אחרי הקולות שלי. לא אחת קורה שהם מבינים את השיר רק אחרי שאני מקליט את הקולות. זה יוצא הרבה יותר מוצלח".

כשאתה מלחין שיר, אתה גם בוחר את המילים?

"בוודאי. אני נפגש עם מילים מיוחדות, אם זה תוך כדי לימוד, שיעור או פתיחת ספר, מרגיש את העוצמה של המילים הללו, רוצה לחלק אותן עם הקהל ורק אז מתחיל להלחין אותן. הקב"ה נתן לי אמצעי מיוחד להפצת מסרים. אני לא חייב לקנות פוסטרים ולשגע את העולם, אני פשוט מלחין שיר, מישהו שר ואנחנו מצליחים להעביר את המסר. למשל השיר שהזכרתי קודם 'שמעתי את תפילותיך... הנני רופא לך' – זה מסר כל כך חיובי וחזק".

"אתה הכרת את המילים האלה לפני כן?", מפתיע אותי גרין בשאלה רטורית. "המילים הן מספר מלכים ב'. ישעיהו הנביא אמר אותן למלך חזקיהו בעת מחלתו ונסך בו תקווה. זה הכוח של לחן טוב. אני מרגיש שעשיתי משהו טוב, הייתי חלק מפרסום למסר חזק שהקב"ה שומע תפילות, הקב"ה רואה דמעות, הקב"ה בעצמו הרופא", הוא מתלהב.

פרט לעוצמה ולכוח שהשיר הזה מעניק, מסתתר מאחוריו סיפור קצת עצוב. הזמר מרדכי בן דוד הוא גם שכן של גרין בשכונת סי-גייט בניו-יורק. בזמנו הפנוי הולך בן דוד למרכזים רפואיים כדי לשמח חולים. "היה אברך אחד מהארץ, אב לילדים שהיה חולה כמעט סופני, שמאוד אהב את השירים שלי ושל מרדכי בן דוד. אחרי אחד הניתוחים הקשים שעבר בבית החולים במנהטן, מרדכי ביקר אותו ובערב הגיע אליי, ישב אצלי וביקש שאנגן. היה לי ממש סייעתא דשמיא, בדיוק ספר מלכים ב' היה מונח על הפסנתר. פתחתי את הספר ובדיוק צץ לי הפסוק. התחלתי לנגן ותוך שלוש דקות היה לי את השיר".

בין ריקוד יהודי לריקוד גוי

כשזמר פונה אליך ומבקש שיר, איך זה בדיוק עובד?

"דבר ראשון אני מראיין אותו, כמו שאתה מראיין אותי", הוא מחייך. "אני מברר איתו מי הוא, על מה הוא חושב. אני צריך לבדוק איתו למה הוא שר. האם יש משהו בפנים. אצלי הכול זה המסר. אם יש שיתוף פעולה כדי להעביר מסר יהודי, אני יכול להלחין. אם הוא רוצה שיר כדי להתפרסם בתור זמר, זה לא עובד אצלי. אני שולח אותו להתחיל את הקריירה בלעדיי ולחזור אחרי שהוא קצת יתבגר. אני מלחין רק כשהזמר יושב אצלי".

אחד הזמרים המוכשרים שהוציא לאחרונה אלבום בכורה שגרין מצביע עליו כהבטחה הוא שלום למר, חסיד בעלז צעיר בן 24. "יש לו קול נפלא והוא משדר רצינות, חסידות ואידישקייט. כשהוא ישב אצלי, התרשמתי שיש לו את זה ובעזרת ה' הוא יהיה זמר גדול. גם בני פרידמן בא אליי בהתחלה. הוא הקרין אותו דבר. יש לו טעם מודרני, אבל העיקר אצלו זה להעביר מסר חזק לכלל ישראל. אם זה היעד – מגיעים אליו".

גרין טוען שאין עתיד בתעשיית המוזיקה למי שרק מנסה לחקות את הגויים כל הזמן. "לא יעזור, הם עושים את זה הרבה יותר טוב מאיתנו. אחד האדמו"רים הסביר את ההבדל בין ריקודים של יהודים לבין הריקודים אצל הגויים. יהודי רוקד מהמותניים ומעלה – עם הידיים, והגוי רוקד מהמותניים ומטה - עם הרגליים. יהודי כשהוא רוקד, הוא מרים את הידיים לקב"ה, זה מסביר איפה הבנאדם מונח".

את חשיבות היצירה היהודית שתיאר לעיל, הוא מייחס לא רק למוזיקה החסידית הקלאסית שבה הוא עוסק, אלא גם לזרם המוזיקה היהודית שהולך ומתפתח בשנים האחרונות. "ישי ריבו הוא זמר ענק, תכתוב ענק עם מאה קו"פים", הוא מבקש בבדיחות. "הוא לא חסיד, אבל הוא מעביר מסר יהודי חזק. אני מעריץ מספר אחת שלו, בגלל שהוא עם הידיים למעלה. הוא מבין מה התכלית של מוזיקה יהודית. זאת מתנה גדולה מהקב"ה, וצריך לנצל אותה כדי להגביה אנשים ולקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמיים. אדם שמגיע עם הילד שלו להופעה צריך לחזור הביתה עם תשובות, לא עם שאלות".

לכל כלל יש כמובן יוצאים מן הכלל. הסיפור החריג של גרין הוא הזמרת רותי נבון, זמרת פופ ישראלית שבלטה בארץ בעיקר במהלך שנות ה70, וביצעה בשעתו את אחד מלחניו. "הייתה לרותי תקופה שבה היא חזרה בתשובה. היא הגיעה לאשתי ושאלה אם אני יכול להלחין לה כמה שירים, מה שאכן עשיתי. השירים יצאו באלבום שהופץ לנשים בלבד באותה תקופה".

חיבור ישראלי נוסף של גרין נוצר עם הזמר יהורם גאון, כאשר הלחין לו שיר בנושא ירושלים. "גדלתי על השירים של יהורם גאון", הוא מפתיע, "אם אמא שלי היתה בחיים והייתה יודעת שהלחנתי שיר ליהורם גאון, היא הייתה שמחה יותר מכל הזמרים שהלחנתי להם. אמא שלי מאוד החשיבה אותו", הצהרה לא צפויה כשמדובר במי שגדל בבית של חסידי סאטמר.

אחד מתחביביו של גרין הוא ספרים. הוא מחזיק באוסף של 10,000 ספרים בבית, מתוך חיבה עצומה למילה הכתובה ולספרי הגות, ביניהם גם ספרים של הרב קוק, הרב סבתו והרב ליכטנשטיין – ספרים שבדרך כלל קשה למצוא בבית של חובש כיפה שחורה. "אני לומד 'טללי חיים' של החלבן, שמתי לב שהוא מביא הרבה מהרב קוק. לא גדלתי על זה, אבל עכשיו שמעתי על הספר החדש 'משפטי הרב קוק' ואני מחכה לו בכיליון עיניים. יש רנסנס כל כך חזק לתורות של הרב קוק. יש באוניברסיטת בר-אילן חנות, שכל פעם שאני מגיע לארץ, אני מקדיש אחר הצהריים אחד, הולך לשם, קונה וחוזר לאמריקה עם כמות עצומה של ספרים".

הסופה סנדי שגרמה לנזקים גדולים בארצות הברית לפני שנים אחדות, לא פסחה על שכונת סי-גייט שנמצאת ממש על חוף הים, בה מתגוררים גרין ומשפחתו. "אצלי היה נזק, אבל הכול בידי שמיים. כבר שיפצנו והכול כבר יותר טוב ויותר יפה. עכשיו יש סופה בטקסס, ראינו בטלוויזיה, כאב לנו הלב כל כך. בנאדם שלא עובר ולא יודע מה זה, לא יכול להבין. אבל אני ואשתי היינו בתוך זה, זה כל כך עוצמתי, 'מי ברעש, מי במים'", הוא מצטט.

מתברר שגרין כבר מלומד בניסים, זו לא הפעם הראשונה שהוא ניצל ברגע האחרון. לפני כ12 שנה, במהלך ביקור בלונדון, אירעה סדרת פיגועי טרור ברכבת התחתית ובאוטובוס בעיר, בזמן שבריטניה אירחה את ועידת הG8. "עבדתי אז עם הזמר הבריטי שלומי גרטנר. בדיוק יצאתי מהמלון ועמדתי בתחנת הרכבת עם המזוודה בדרך לאולפן ההקלטות. מלכתחילה לא רציתי לנסוע ברכב דרך מרכז העיר בגלל הפקקים, אבל פתאום שלומי מתקשר אליי שאעלה חזרה למעלה, הוא בא לקחת אותי. דקה אחר כך אירע הפיגוע שבו נפגעו רבים. את השיר 'ניסים' הלחנתי לו בעקבות זה".

כששואלים את יוסי גרין על המספר המדויק של השירים שהלחין, הוא מתקומם. "לא חשוב כמה שהלחנתי, אלא חשוב מה עוד אלחין אי"ה. אני רוצה להמשיך להלחין. מה שעוד לא הלחנתי, זה מה שחשוב".

ילדי הפלא של המוזיקה החסידית: אז איפה הם היום?

משנה: הוא זוכה לפרסום והערצה, שר עם גדולי הזמרים על אותה במה, מופיע ברחבי הארץ והעולם, ולמחרת חוזר לבית הספר ולחברים הרגילים בכיתה @ האם תופעת ילדי הפלא היא חוויה חיובית או מיותרת לכוכבים הצעירים? @ הילדים המפורסמים של המוזיקה החסידית בעבר מספרים על המעבר בין הלילות המלהיבים על הבמה לימים השגרתיים בבית הספר, על ההתמודדות עם חילוף הקול ועל הדרך לאזן בין התהילה לחיי הילדות

קרדיט: יוסף ארנפלד
[post_ad]

לידים:
עמית ליסטוונד: אל תדחפו את הילדים שלכם בכוח לבמה אם אין להם את זה. האכזבה יכולה להיות גדולה מאוד. לפעמים אנחנו נותנים לילדים תחושה שהם שרים מאוד יפה ושצפוי להם עתיד מוזיקלי מזהיר, וזה לא נכון. הילד מפתח ציפיות, וכגודל הציפיות - גודל האכזבות

שרוליק הרשטיק: לא הייתה תקשורת כמו היום, שהכול נמצא בתוך דקות אצל כולם. הייתי מופיע והילדים בכיתה לא היו יודעים כלום. כשהייתי מספר לחברים שלי שהופעתי, הם חשבו שאני מדמיין. לא התייחסו אליי ברצינות, כי זה לא היה עניין

אם תיכנסו להיכל ישיבת 'אור החיים' בירושלים, קשה להאמין שתצליחו לזהות מי מבין מאות הלומדים באולם הוא ילד פלא לשעבר וזמר בהווה.

גם החברים במשרד עורכי הדין היוקרתי יתקשו להאמין שהשותף שלהם במשרד טיפח בעבר הלא רחוק קריירה מוזיקלית ענפה, כמו גם המנכ"ל של חברת קוסמטיקה מובילה, שכילד חרך את הבמות ברחבי העולם.

מתברר שחלק נכבד מילדי הפלא שהכרנו בעבר השאירו מאחוריהם לא רק את הילד, אלא גם את הפלא. רק לאחרונה זכה עוזיה צדוק חובש הכיפה במקום הראשון במסגרת תוכנית ריאליטי בערוץ 2, ועורר גל של הערצה לא רק בקרב אחיו למגזר. אבל צדוק אינו ילד הפלא הראשון שצמח במחוזות הללו. קדמו לו בעשורים האחרונים עוד כמה ילדים שבלטו בנוף המוזיקה החסידית. חזרנו אליהם כדי לבדוק איך צלחו את תקופת הזוהר כילדים, מה היו הקשיים והאם המחיר שווה את התוצאה.

"להכיר את הטוב, הרע והמכוער"

"יש אמונה, לא אכנע. אשא אל שמיים תפילה. כמו פרח קמל שנפתח ועלה, אתחיל הכול, הכול מהתחלה" – מי שהמילים האלה מוכרות לו היטב, מן הסתם תהה לעצמו לפני כעשור וחצי לאן נעלם ילד הפלא המוכשר עמית ליסטוונד, שביצע את הלהיט ההיסטרי הזה. היה זה להיט אחד מתוך קריירה מוזיקלית ענפה, שכללה מאות הופעות לצד גדולי הזמר החסידי. הוא הספיק להוציא קרוב לעשרה אלבומים, הכוללים מוזיקה חסידית, פרקי חזנות ואפילו קלטות ילדים. כיום הילד כבר בן 32, ובמקצועו הוא עורך דין המתמחה בתחום נזקי גוף.

עמית התחיל לשיר כבר בגיל חמש-שש, בעיקר סביב שולחן השבת בבית. בהמשך הצטרף למקהלת בית הספר חב"ד ברחובות, שבו למד. בגיל 1112 שר כבר בבר מצוות של חברים. באחת הבר-מצוות שמע אותו אדם שהכיר את החזן חיים אליעזר הרשטיק. הלה סיפר לחזן שיש "ילד ששר מאוד יפה", וקישר בין השניים. עמית החל ללמוד אצלו שיעורי פיתוח קול ונחשף דרכו לעולם המוזיקה. הרשטיק הביא אותו לקונצרטים נחשבים בהיכל התרבות בתל אביב, והשניים המשיכו הלאה לחתונות בחוץ לארץ. באחת החתונות ניצח על התזמורת המעבד משה (מונה) רוזנבלום, שהתחבר אליו מיד, ומשם הדרך לקריירה מוזיקלית הייתה קצרה.

בשלב מסוים הקול התחיל להתחלף, אבל עמית לא יצא להפסקה. "כמו שצייר לא יכול להפסיק לצייר גם כשהוא לוקח פסק זמן מתערוכות, גם זמר לא מפסיק לשיר. הוא רק מכוון את השירה למקומות הנכונים", משתף ליסטוונד. אחרי שהקול התחלף ובתזמון מושלם הוא התגייס לצה"ל והחל להופיע במסגרת להקת הרבנות הצבאית. עם שחרורו פנה לאפיקים נוספים, "לא פחות מוצלחים", כלשונו. "המוזיקה זה לא דבר שיכול לצאת ממך. זה לא שקמתי יום אחד ואמרתי שאני לא רוצה יותר להמשיך עם מוזיקה. גם היום אני מתעסק מאחורי הקלעים במוזיקה, בדברים שפחות שומעים עליהם. אבל בגיל 21, כשיש מכלול שיקולים, אתה מגלה שיש עוד עיסוקים יפים ולא פחות משמעותיים, שאפשר לבנות מהם קריירה. זה לא בהכרח להזניח את המוזיקה", הוא מסביר.

ליסטוונד שמח בתקופה המוזיקלית שעבר כילד. "גם במצב הנתון שלי כיום, עם האישה והילדים, הייתי רוצה לחזור אחורנית לאותו גיל, אבל כנראה שזה בלתי אפשרי", הוא אומר בחיוך. "זה תקופה מאוד משמעותית ומבגרת. היא מלמדת אותך כבר בגיל מאוד צעיר להכיר את העולם הטוב, הרע והמכוער. בשלב מאוחר יותר ידעתי להתמודד עם דברים שלא בטוח שהיה לי יותר קל להתמודד איתם, אם לא הייתי מקבל את הצידה הזאת לדרך".


ובכל זאת, אין שום חסכי ילדות?

"למי שיש רקע בריא, אין שום חסכים. נכון שאתה מדלג על שלבים חשובים בילדות לטובת דברים אחרים, אבל הם משמעותיים וחווייתיים לא פחות. כל ילד מוכשר בכל תחום שהוא היה שמח להיות בקדמת הבמה, זה מאוד מחמיא ומעלה את האגו. אין ספק שזה בא על חשבון הילדות בהמון מובנים, אבל במובנים אחרים אתה מרוויח דברים שאחרים לא יעשו כל חייהם, גם כבוגרים. בנוסף לכך, המון דברים שלמדתי מהתקופה שהייתי ילד ושר על הבמה, עוזרים לי היום בחינוך הילדים שלי. להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה, לתת לילדים מה שלא יכולתי לקבל כילד, כשהייתי עסוק בקריירה מוזיקלית".


היית רוצה לראות גם את הילדים שלך עוברים מסלול כזה?

ליסטוונד מסתייג: "לא כל אחד בנוי לזה, העולם הזה הוא מאוד תובעני. זה המון מרפקים וצריך לדעת להתמודד עם זה גם בצורה רגשית. פרט לכך שלא כל ילד בגיל 12 בנוי להיות סוס עבודה, כמו שהתחום הזה דורש. הווי אומר: קודם כול תלמיד במסגרת חינוכית, עם חיי משפחה, חיי חברה וחיי פנאי. אחר כך, בימים להיות באולפני ההקלטות ובלילות להופיע. לדעת לשלב את כל הדברים האלה זה מאוד קשה ואפשר לקרוס. בסך הכול אתה ילד, שצריך גם להתמודד עם כל מיני ביקורות של הקהל. זה לא כל כך פשוט".

קושי נוסף שליסטוונד מציין הוא שזמרים גדולים פחדו להופיע לצדו, מכיוון שילד פלא עלול לגנוב להם את ההצגה. "אתה רואה מה הם עושים מאחורי הקלעים כדי שלא תגנוב להם את ההצגה", הוא רומז, "ואתה צריך להתמודד עם זה. יש לזה הרבה השלכות".

ליסטוונד מחדד שעל אף שהוא אינו רואה פגם בבניית קריירה מוזיקלית לילד, הוא כן מתנגד לתחרויות שירה בין ילדים. "המוזיקה של לפני עשרים שנה, כשהייתי ילד, הייתה מאוד שונה. התחרות היום היא מאוד גדולה ואני בהחלט נגד תחרות שילדים מתחרים בה. לא בריא לילד לעמוד על במה ולהתחרות. בתור ילד, מעולם לא התמודדתי בתחרויות של ילדים. היום יש שפע של תוכניות ריאליטי עם אין-ספור ילדים שמתמודדים. אם הייתי צריך לתת להם ציונים - הם לא היו עוברים".
ויש לו גם המלצה להורים: "אל תדחפו את הילדים שלכם בכוח לבמה אם אין להם את זה. האכזבה יכולה להיות גדולה מאוד. לפעמים אנחנו נותנים לילדים תחושה שהם שרים מאוד יפה ושצפוי להם עתיד מוזיקלי מזהיר, וזה לא נכון. הילד מפתח ציפיות, וכגודל הציפיות - גודל האכזבות. זה טוב להחמיא לילדים, אבל צריך לדעת את המינון הנכון", הוא חותם.

"העדפתי לשיר מאשר לשחק"

מידד טסה הוא כיום כבר בחור בן 22, אבל נדמה שרבים עדיין רואים בו ילד פלא. בניגוד לילדי פלא שלוקחים הפוגה מוזיקלית בגיל ההתבגרות בגלל התחלפות הקול, טסה צלח את המעבר בלי צורך בהפסקה והצליח להישאר בזירה המוזיקלית. "אצלי העניין התבטא יותר בקושי לשמור על הקול. הייתי צריך להיות עם ליווי צמוד, על כל דבר להתייעץ עם רופא מסוים. פרט לכך שזה קורה הרבה יותר לאט ממה שחושבים וכמעט לא מורגש", הוא נזכר.

הפעם הראשונה שעלה על הבמה הייתה בחתונה משפחתית בגיל 11 וחצי. התגובות היו נלהבות במיוחד, והופעתו הפכה לחובה בכל שמחה של משפחת טסה המורחבת. באחת החתונות שבהן הופיע ניגנה תזמורתו של ליאור גריידי. בסיום האירוע ניגש גריידי אל אמו של מידד בהתפעלות מהפוטנציאל הצעיר, והציע להקליט לילד אלבום. האם הסכימה והתוצאה הייתה האלבום 'מול שלהבת', שהכיל בעיקר גרסאות כיסוי לשירים מוכרים.

האלבום לא היה הצלחה מסחררת, אבל בהחלט הספיק לאביעד גיל, זמר בפני עצמו שפגש אותו שנה אחרי כן, בחתונה משפחתית כמובן. גיל החליט לזנוח את הקריירה האישית שלו לטובת הפלא החדש שגילה. הוא הוציא לו את האלבום 'על נהרות בבל', שהפך מיד ללהיט והעלה אותו לליגה של הגדולים. במשך השנים הוציא מידד כשמונה אלבומים, הן בז'אנר החסידי והן בז'אנר המזרחי, כשהוא מופיע מדי ערב בשמחות ובאירועים.

כשמידד מתבקש לחזור אל תקופת ילדותו, הוא לא מרגיש החמצה בכך שבילה את זמנו באולפני ההקלטות ובהופעות במקום במגרשי המשחקים, להפך. "בתור נער זאת הייתה החוויה שלי. אדם עושה מה שהוא אוהב, וזה מה שאהבתי: לשיר. בשבילי זה היה במקום לשחק ואפילו יותר מזה", אומר מידד. "בגלל שאתה נהייה דמות מוכרת ומסתכלים עליך, אתה מקבל סוג של מחויבות לדמות שלך, אתה צריך להיראות אדם יותר טוב, ככה שזה גם שמר אותי. לא רק שזה לא הרס לי, אלא עזר לי לשמור על עצמי", הוא מעיד.

החיצוניות לא מפריעה לפעמים לאמת הפנימית?

"אני לוקח את הדברים האלה בטוב. אם אני רואה שזה יותר מדי, אני משחרר. צריך לדעת איך לקחת את הדברים".

היית ממליץ לילד אחר לעבור את המסלול שעברת?

טסה מגדיר זאת כ"שאלת השאלות של הרבה ילדים". "בכל דבר צריך להתייעץ עם מישהו שמבין בזה. יכול להיות שזה ממש נס איך שעברתי את זה. אם למישהו מסוים זה לא מתאים, הוא יכול ליפול מזה חס ושלום. אצלי הכול קרה ממילא, משמיים. בתור יועץ לא הייתי מייעץ על דבר כזה", הוא אומר. "למרות שאמא שלי דחפה את כל העניין של המוזיקה, אצלי זה בא מתוך רצון טוב וכיף, וזה מה שחשוב", מסכם טסה.

כיום, כשהוא מסכם יותר מעשור של קריירה מוזיקלית, הוא עדיין מחלק את זמנו בין לימוד בישיבת 'אור החיים' של הרב ראובן אלבז להופעותיו הרבות כדי "לשמח את עם ישראל", כלשונו.

אצל דודי הרץ, אזכור הקריירה המוזיקלית מציף לא מעט זיכרונות מהעבר. תשע שנים חלפו מאז שנחתם הפרק הזה בחייו, וכיום הוא נמצא במקום אחר לגמרי. "זה ממש מחזיר אותי אחורה, אני כבר כל כך לא שם", הייתה התגובה הראשונה שלו כשפנינו אליו לצורך הכתבה. היום הוא בן 26, קצין בקבע ובמקביל לומד באוניברסיטה לתואר ראשון. השינוי היותר משמעותי שעבר עליו בתקופה הזאת הוא הורדת הכיפה.

מקהלת בית הספר ברחובות הייתה התחנה המוזיקלית הראשונה שלו, כבר בגיל שש. קצת לפני בר המצווה התחיל לקחת שיעורי פיתוח קול אצל החזן חיים אליעזר הרשטיק, שזיהה את הפוטנציאל ודי מהר התחיל לצרף אותו להופעותיו. הבן של החזן, שרוליק הרשטיק, החליט להשקיע בהרץ והפיק לו אלבום אישי בשם 'לא לפחד כלל'. בהמשך הוציא מיני אלבום עם הזמר אפרים מנדלסון וכן הקליט אלבום של ניגוני חב"ד. בין לבין הופיע על במות נחשבות עם גדולי האמנים, והשתתף בקרוב לעשרים אלבומים.

הפרק של המוזיקה נגמר אצלו בגיל 15. "טכנית כבר לא יכולתי להמשיך לשיר, המנעד הצטמצם והקול התחלף. מאז עברו שנים ואני כבר במקום אחר בחיים", אומר הרץ.

יש לקריירה על הבמה השפעה על אורח החיים שהשתנה?

"יכול להיות שהייתה איזושהי השפעה, אבל אי אפשר לדעת".
הרץ שמח בקריירה המוזיקלית שלו. "זו הייתה תקופה מאוד חווייתית, שביגרה אותי ונתנה לי המון. כמובן שיש דקויות קטנות של להשקיע בנקודה מסוימת יותר ובאחרת פחות, אבל בסך הכול הייתי עושה אותו דבר שוב", הוא אומר בערגה.

הכוכבות יצרה לך התמודדויות כילד?

"תמיד המשכתי להיות עם החברים בכיתה בבית הספר, זה לא שינה בקטע הזה שום דבר. בלימודים מאוד השקעתי, היו לי ציונים מאוד טובים. אפשר גם וגם, דברים אחרים עשיתי פחות. התעסקתי במוזיקה במקום בדברים אחרים שפחות עניינו אותי".

הנוסחה של הרץ להצלחה היא איזון: "מי שיש לו את זה והתברך - זו חוויה, זה כיף וטוב, כמובן אם עושים את זה בצורה חינוכית ומבוקרת. לא להפסיד בית ספר ושזה לא יבוא על חשבון דברים אחרים".

דור שלישי לחזנות

מוטי זינגבוים הוא בעלים ומנכ"ל משותף של חברת מוצרי קוסמטיקה בשם 'חוה זינגבוים' – אשתו כמובן. קשה להאמין שאיש העסקים הממולח היה עד לפני לא מעט שנים זמר חסידי מצליח ובעבר הרחוק יותר ילד פלא, בתקופה שבה ילדי הפלא במוזיקה החסידית היו דבר נדיר.

נתחיל דווקא מהסוף. היית זמר מצליח, לאן נעלמת?

"בשלב מסוים עקב הקריירה עברנו לארצות הברית, שם גרנו כמה שנים והקריירה שגשגה. כשחזרנו לארץ חשבתי שגם בארץ אוכל להמשיך להתפרנס מהשירה והמוזיקה, אבל בסופו של דבר נאלצתי לחזור להופיע בחו"ל. הייתי יותר בחו"ל מאשר בבית וזה לא משהו שאפשר להמשיך איתו, רציתי להיות עם המשפחה. ברגע שנוצרה הזדמנות עם העסק של אשתי, החלטתי להתרכז בזה במאה אחוז. אי אפשר לעשות קריירה, לא עסקית ולא מוזיקלית, בפחות מזה", הוא מסביר.

מוטי התחיל את דרכו המוזיקלית בגיל שמונה, כשהשתתף בתחרות כישרונות צעירים של 'מעריב לנוער' בהיכל התרבות בתל אביב, בה זכה במקום הראשון. מנחה האירוע היה מרדכי פרימן, שהמליץ להורים שלו ללכת על זה ברצינות. הוא חיבר את מוטי לאמרגן שהתמחה במוזיקה חסידית, שהייתה יחסית בחיתוליה. בהמשך הצטרף למקהלת פרחי צברים, ולאחר מכן המשיך בקריירה של ילד פלא באופן עצמאי ברחבי העולם. כילד הוציא קלטת שנקראה 'מוטי זינגבוים – ילד הפלא מירושלים' שזכתה להצלחה רבה. במקביל השתתף כסולן בכמה תקליטים.

הקול שלו התחלף בצורה חלקה, אבל בהמלצת פרופסור נגרי שליווה אותו עשה זינגבוים פסק זמן מוזיקלי בגיל 14 וחצי. ההפסקה הסתיימה עם גיוסו לצה"ל, שם חבר למקהלת הרבנות הצבאית תחת ניצוחו של משה מונה רוזנבלום. בהמשך הפך לסולן הלהקה. לאחר שחרורו מהצבא המשיך בקריירת סולו מצליחה, הוציא לא מעט אלבומים והופיע ברחבי הארץ והעולם.

גם היום, כשהוא בן 53, זוכר מוטי היטב את התקופה. "מצד אחד, זאת ילדות לא נורמטיבית, לא רגילה. ילד שנהפך לזמר, הופך למפורסם, מופיע בכל העולם. מצד שני, השתדלתי יחד עם הוריי להמשיך את הילדות שלי כמו ילד רגיל. הייתי מדריך ואפילו קומונר בבני עקיבא, וניסיתי לשלב ככל האפשר. כשהייתי על הבמה – הייתי זמר לכל דבר, אבל כשחזרתי הביתה והייתי במסגרת של הלימודים והחברה – השתדלתי להתנהל בצורה הכי רגילה ונורמטיבית שאפשר".

היו החמצות?

"לא רק שלא החמצתי דברים, להפך. רק הרווחתי. הילדות שלי לא נפגעה. עשיתי דברים שכל ילד עושה, ומצד שני חוויתי חוויה שגם לא כל ילד זוכה לה. בסך הכול זו החלטה מאוד אישית של כל הורה. אם לילד יש כישרון יוצא דופן, זה נכון ויפה לתת לו לפרוץ ולתת רוח גבית לכישרון שלו, כל עוד שזה נשאר במסגרת נורמטיבית, כשהוא עדיין יודע שהוא ילד, שיש את החיים לצד הקריירה".

זינגבוים טוען כי הקריירה כילד בנתה את אופיו: "לפתח קריירה בתור ילד זה בונה הרבה חלקים באישיות שלך, ומחדד איך לקחת פרויקטים ולהתמקצע בהם. זה נותן לך היבטים של אחריות, מחויבות והגשמה. עד היום אני מרגיש שחלק גדול מההתהוות של מי שאני והאופי שלי, גם בחיים העסקיים – נוצרו ונזרעו עוד בתור ילד בתקופה ההיא", הוא אומר.

יש למוטי לא מעט תובנות על ההבדלים בין התקופה של היום לתקופה ההיא: "אנחנו חיים היום במדיה של פייסבוק ואינטרנט, שבתוך יום מישהו יכול להתפרסם ברחבי העולם. בתקופה שהייתי ילד, הקריירה הייתה צריכה להיבנות בעבודה של נדבך על גבי נדבך ובצעדים קטנים, כדי ליצור קריירה יציבה. בעולם של היום אתה עולה בן לילה, ובאותה מידה יכול להיעלם בן לילה. מי שרוצה להיכנס לתחום הזה צריך להבין שלמרות שהיום המדיה היא חובקת עולם, יש להשקיע בבסיס ולבנות את זה עקב בצד אגודל עד להצלחה אמיתית", הוא חותם.

שרוליק הרשטיק הוא כבר דור שלישי בעולם המוזיקלי. אביו, החזן חיים אליעזר הרשטיק, היה גם הוא ילד פלא שגדל אצל אבא שלו - משה מנחם הרשטיק, שהיה מורו ורבו לתורת החזנות ופיתוח קול. בהמשך הופיע הנער חיים אליעזר רבות לצד החזן משה קוסוביצקי, שגם היה בעבורו סוג של מורה.

מעשה אבות סימן לבנים, וכבר בגיל שמונה-תשע התחיל שרוליק להופיע עם אביו על במות גדולות עם גדולי הזמרים והחזנים. בתקופת בר המצווה היה הסולן המרכזי בקלטת 'אודה' של חסידות ויז'ניץ. קצת אחרי כן הוריו הפיקו לו קלטת אישית בשם 'ושם נעבדך' עם משה לאופר, שגם הלחין חלק מהשירים. בשיא ההצלחה של אותה תקופה הגיע משבר חילוף הקול. "הייתי בישיבה קטנה, ככה שזה יצא טוב", הוא משחזר. "אבל גם בתקופה הזאת לא הפסקתי לגמרי לשיר, הייתי על אש נמוכה. אבא שלי היה חזן בבית הכנסת 'מאנה' בתל אביב, והייתי שר איתו בכל שבת. בהמשך התחלתי לנצח על מקהלה קטנה".

כיום, כשהוא מתקרב לשנתו ה37, שרוליק עדיין מצוי עמוק בתחום המוזיקה כזמר חתונות, מנצח על מקהלות ומעבד לזמרים אחרים כמו אברימי רוט ואלי הרצליך. במבט לאחור הוא בטוח שהתקופה הזאת נתנה לו המון. "אם הייתי יכול, הייתי עושה זאת שוב ואולי אפילו יותר טוב", הוא אומר, וממשיך גם לדור הבא: "הילדים שלי הם מוזיקליים ושרים יפה. לפעמים אני מעלה אותם על במות, כמו בשמחת בית השואבה, אבל לא דוחף אותם".

"היו גם קצת התמודדויות", הוא נזכר, "אבל בגדול לא הייתה תקשורת כמו היום, שהכול נמצא בתוך דקות אצל כולם. הכול היה שונה. הייתי מופיע והילדים בכיתה לא היו יודעים כלום. לפעמים הייתי מחסיר חומר כשהייתי טס לחו"ל, אז היה לי מורה פרטי והייתי משלים חומרים. בכיתה לא ידעו על כך. לא רק שלא ידעו, אלא כשהייתי מספר לחברים שלי שהופעתי, הם חשבו שאני מדמיין. לא התייחסו אליי ברצינות, כי זה לא היה עניין".

איך מגיעים לאיזון בתקופה הזאת?

"הכול מתחיל מהבית. אם הבית נותן לך את הפרופורציות הנכונות, אתה מבין שיש לך משהו שלילדים אחרים אין, אבל לא מעבר לזה, והכול בענווה. כל העניין מתחיל כמה דורות אחורה, אבא שלי חזן וסבא שלי היה חזן – כולם היו בעלי תפילה, וזה היה העיסוק הכמעט-מרכזי בבית. זה לא שנפלתי לתוך משהו חדש ולא מוכר, אתה גדל בבית כזה".

אתה רואה את הילדים שלך גם גדלים כילדי פלא?

"במוסדות הלימוד שהם נמצאים בהם כרגע לא נראה לי כל כך, אבל אי אפשר לדעת, כרגע הם עוד צעירים. אני זורם עם העניין. אם זה יקרה – אברך על זה. אם לא, אז לא. חנוך לנער על פי דרכו".

מוזיקה יהודית? כליזמר? חיליק פרנק מארח את אייל שילוח לניגון מיוחד משלו

האחד עירוני מרמת גן והשני חסיד ברסלב מירושלים, אבל הם נפגשים בעומק הנקודה היהודית של נגינת הכליזמר @ אייל שילוח וחיליק פרנק נזכרים במפגש הראשון שלהם בהופעה, ומגלים במפתיע היסטוריה משפחתית משותפת

 "כליזמר יהודי מרגיש את הרגע והנפשות, זה הרבה מעבר לתווים". חיליק פרנק ואייל שילוח

הנסיעה הבלתי נגמרת ועמוסת הפקקים בדרך העולה לירושלים בבוקרו של יום ראשון לא הייתה קשה לו כמו הטיפוס בסופו של המסע, בגרם המדרגות הצר והאינסופי באחד מבנייניה של השכונה הציורית זכרון משה בירושלים.

אך כשהכנר הבינלאומי אייל שילוח (52) נכנס סוף סוף ובאיחור אופנתי, מתנשף כולו, אל ביתו הפשוט של נגן
הקלרינט חיליק פרנק (37), קשה היה להחמיץ את החיוך שהיה מרוח על פניו. "אם הייתי מתגורר פה, לא הייתי יוצא מהבית רק מהפחד שאצטרך לעלות את זה בחזרה", אומר שילוח, ופרנק שלא נשאר חייב עונה בנונשלנטיות: "אם היית גר פה כנראה שהיית שוקל כמה קילו פחות", ולא חולפת שנייה ושניהם עומדים מחובקים.

למוזיקה יש חוקים משלה. יש בה משהו מיוחד - אם תרצו תקראו לזה קסם. הצלילים שמרכיבים אותה מצליחים לחבר אנשים שנדמה כי אין להם שפה משותפת. וכך אני מוצא את עצמי עד למפגש מרתק בין שני ענקים בתחומם, שהפכו לחברים קרובים רק בזכות המתנה שקיבלו - היכולת ליצור מוזיקה יהודית. נגן הקלרינט הירושלמי וחסיד ברסלב חיליק פרנק, שנחשב לאחד מאלו שהחיו את המוזיקה הכל-כך יהודית – הכליזמר, בפרויקטים רבים והופעות על כל במה אפשרית, יחד עם הכנר הבינלאומי אייל שילוח, צבר ישראלי טיפוסי עם נשמה יידישאית, שלצד הופעותיו התכופות ברחבי העולם עם מוזיקה קלאסית ויהודית וניהול פרויקטים מוזיקליים, הוראה וסדנאות למוזיקה, בשנים האחרונות הוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל הכליזמרים בצפת.
[post_ad]
כינור זה כמו סיירת מטכ"ל
המים רתחו ואייל התיישב עם הקפה, אבל אם חשבתי שבזה הסתיימו ההכנות לריאיון - מתברר שטעיתי. ישראל דוד, בנו בן ה15 של חיליק (השני מתוך 13 ילדים), ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו ללמוד משהו - אחרי הכול, לא בכל יום מגיע כנר וירטואוז לביקור בביתו - והוא נעמד מול אייל עם כינור ופותח בניגון ירושלמי, שמוכיח שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. "כינור זה הסיירת מטכ"ל של הכלים. צריך לסבול כדי להגיע לתוצאות", מזהיר אייל את הנער שעומד מולו בחיל ורעדה. "כשאתה בא לסיירת מטכ"ל אתה צריך להגיד לעצמך: אני מגיע לקו הסיום, לא משנה מה. גם כשאני בוכה, כואב לי, קר לי או רטוב לי. אותו דבר בלימוד כינור. לא מספיק אם אתה כישרוני, זה מסלול. אם תלמד אצלי, אני אקרע אותך כמו דג", הוא מאיים בקריצה.

"את חיליק פגשתי לראשונה בבנייני האומה ביום הזיכרון לחיילי צה"ל לפני תשע שנים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו וגם ניגנתי איתו", פותח שילוח. "אתה זוכר?", הוא פונה לחיליק, שמתקשה להיזכר אם זאת הייתה אכן הפעם הראשונה, אך בסוף נכנע. "ניגשתי אליך ושאלתי: אתה חיליק פרנק? נתנו לנו לנגן יחד את השיר 'גם כי אלך בגיא צלמוות', עשינו חזרה מהירה ותוך חמש דקות היינו מוכנים. אחרי שירדנו מהבמה, הלכתי אל מאחורי הקלעים ואתה אמרת שאתה חייב ללכת הביתה ועוד מעט תחזור. אפילו אמרת שתהיה זמין בטלפון - ולא היית", סונט בו אייל, וחיליק מהנהן ומודה באשמה.

"ואז קיבלתי את הניהול האמנותי של פסטיבל הכליזמרים בצפת, ואתה היית הטלפון הראשון שעשיתי", מוסיף שילוח. "התקשרתי ואמרתי לך: לפני עשר דקות קיבלתי את המינוי, ואני רוצה להזמין אותך שתנגן בפסטיבל". חיליק מאשר: "אתה היית הראשון שהכניס אותי לפסטיבל".

אייל שילוח, כיום תושב רמת גן, גדל עד גיל ארבע אצל סבא וסבתא, משום שהוריו עבדו עד השעות המאוחרות של הלילה. אביו, שהבחין בו כבעל כישרון מוזיקלי, לקח אותו ללמוד כינור כשהיה בן שבע. סבו וסבתו עלו לארץ לאחר השואה יחד עם אמו מהעיירה פולטוסק הסמוכה לוורשה. "אני חייתי באווירה של עיירה פולנית יידישאית – שטייטעל", מבהיר אייל. "אני סוג של ישראלי צבר, אבל כשאני נכנס למאה שערים אני מרגיש בבית", הוא אומר, וחיליק קופץ: "המשפחה שלך מפולטוסק? מה אתה אומר? זה לא יאומן. גם סבא של אשתי שנפטר לפני שנתיים, משה בורנשטיין, הגיע מפולטוסק", ופתאום נדמה כי נמצא עוד חוט נוסף שמחבר בין השניים.

"אולי אתה לא יודע", מגלה אייל עוד פרט היסטורי לכבוד הגילוי המפתיע, "לעיר קראו טוסק ומתישהו הייתה שריפה גדולה וחצי מהעיר נשרפה. מאותו יום קראו לזה פולטוסק – חצי טוסק".

חיליק עבר מסלול שונה. הוא נולד וגדל בירושלים למשפחה ליטאית וירושלמית, ומכאן מגיעות הפאות המסתלסלות שמעטרות את לחייו. סבו הוא הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, מרבניה המיתולוגיים של העיר. אביו, הרב שרגא פייבל פרנק, התקרב לחסידות ברסלב במשך השנים, ואת מוזיקת הכליזמר החדיר האב לבנו חיליק מאז שהיה קטן דרך קלטות של נגן הכליזמר גרשון קלצקין, שהיו דרך קבע ברכב.

תתארו לי מה זה כליזמר.
אייל: "היום אני יודע שכליזמר זה דבר מובנה. זה לא שאתה לוקח את הכינור ומאלתר. הקישוטים שיש לכליזמר מלווים את העם היהודי במשך הרבה מאוד שנים. אם חיליק יחפור לדעתי הוא יגלה שזה מגיע מהמוזיקה של בית המקדש".

חיליק: "אני נולדתי לתוך זה. היינו שומעים בבית וברכב את נגן הכליזמר גרשון קלצקין, ויצא שאפילו את הטעויות שלו הייתי מנגן... נולדתי במקום חרדי סגור ולא הייתה אפשרות להכיר משהו אחר. מרדכי בן דוד זה היה הכי מודרני, ר' שלמה קרליבך היה מחוץ לתחום. כשבגרתי האזנתי לכל הגדולים – נגנים שאתה יכול ללמוד מהם – והמון, אבל ללמוד את זה מתוך הבית זה אחרת. אין כמו המאמע לושן", מטעים חיליק בהברה יידישאית.

הפרופסורים נדהמו
אייל: "בפעם הראשונה שחיליק הגיע להעביר סדנת מוזיקה בצפת, הבנתי מה קרה. אני זוכר את הבום שקיבלו כל המשתתפים, כולל פרופסורים ומנהלי מחלקות באוניברסיטאות שלמדו את הכליזמר דרך מחקר, ספרים והאזנה. למה הם כל כך השתגעו ממנו? הם למדו עוד קודם לסדנה איך ניגן נגן הכליזמר שהוביל את האבא והכלה מהבית אל החופה את ניגון ה'גאס ניגון' (ניגון הרחוב), איך הוא היה רוקד, ומה היו הקישוטים המוזיקליים שהוא עשה. אבל כשחיליק נעמד מולם הם ראו את הנגן בכבודו ובעצמו. הוא יצא להם מהספר. הם הבינו שהוא לא מנגן כמו - אלא הוא הנגן עצמו".

"אני זוכר שלא נתנו לי לצאת משם", מוסיף חיליק. "הגיעו מוזיקאים גדולים לסדנה - אנשים שאם הייתי נפגש איתם אחד על אחד, הייתי רועד מהם. הכי מצחיק שחילקתי להם דף תווים לאימון, כשאני בעצמי בקושי קורא תווים. כולם מנגנים ואני מתקן אותם", הוא מוסיף בחיוך נבוך, "לא מתוך ידע של קריאה, אלא מתוך התחושה שלי. כליזמר יהודי רואה את החתונה, את שמחת בית השואבה - הוא רואה את המצב ומתאים את עצמו אליו. הכליזמר ראה פוגרומים, שואה ועלילות דם. כך לדוגמה: קינה שנכתבה על יהדות קישינב היא מנגינה ששוברת את הלב. הכליזמר מאוד מחובר לסיטואציה, ואני מנגן כל הזמן את הסיטואציה שאני נמצא בה. הסוד של הכליזמר, פרט לכך שצריך לדעת לנגן, הוא להרגיש את הרגע ולהרגיש את הנפשות. זה הרבה מעבר לתווים".

יזהר שאבי בראיון מעמיק וחגיגי לרגל חג השבועות | עמוק

יזהר שאבי {43} מתגורר בירושלים נשוי ואב לחמישה כבר 12 שנים שהוא נמצא עמוק בתהליך של חזרה בתשובה האלבום לב טהור הינו אלבום הבכורה שלו בתור זמר דתי. בצעירותו למד נגינה ב'רימון' ואף ניגן צמוד למאיר אריאל במשך 5 שנים לכבוד חג השבועות לקחנו את יזהר לראיון מעמיק על חזרה בתשובה, הסכם אוסלו, וכמובן על האלבום המרטיט ונוטף הרגש ' לב טהור' - בואו להבין מה עומד מאחורי השירים שיהפכו לנכס צאן ברזל.

יזהר שאבי 'דמעה'


מה אומר לך השם קבוצה ריקה?

להקת רוק ירושלמית מצוינת אשר כללה את יובל יבנה, גלעד מאירי, ערן הורביץ, ערן שאבי {ללא קשר דם} ואנוכי. והוציאה את אלבומה היחידי ב1995 בחברת התקליטים NMC לאחר ששלושת חברות התקליטים הגדולות בארץ רצו להחתים אותה. האלבום זכה להתלהבות גדולה מצד המבקרים והתקשרות ואף ניבו לה עתיד מזהיר אך הלהקה התפרקה לאחר כחצי שנה.

איך נוצר החיבור למאיר אריאל?

את הקריירה המוזיקאלית התחלתי כנגן גיטרה וכך אף למדתי בבית הספר למוזיקה 'רימון' החיבור למאיר נוצר דווקא כאשר הוא חיפש גיטריסט להרכב, ומכר משותף המליץ לו עליי וכך הגעתי לאודישן ומאז הכול היסטוריה, אין ספק שבמשך 5 שנותיי כנגן בהרכב של מאיר ספגתי הרבה מהדמות המעניינת והרוחנית שלו.

{ציטוט מראיון שנתן יזהר ליובל הימן מזמן ירושלים ופורסם ב-nrg}

"הוא שאל אותי פעם מה יהיה, 'אנחנו מופיעים כל פעם מול מאה איש, 70 איש'. אמרתי לו, 'מאיר, אתה כמו ג'ון קולטריין, אחרי שתלך יבינו מה עשית'. וזה מה שקורה. מאיר הגיע לתודעה אחרת וזה היה אחרי שהוא נפטר לצערנו. זה אדם שתמיד שאל מה שלום ההורים ואיך האחים וידע להתעניין. היה מזמין אותנו לאכול בבית שלו, מפנק אותנו, והיה מגיש, תבין. היה לו חיבור בין חוכמה ובין ענווה. ועזוב את זה שהוא היה מדבר תורה כל הזמן."

החיבור למשפחת אריאל המשיך גם אחרי מותו של הצנחן המזמר. שאבי מופיע עם אהוד אריאל במופע שנקרא "ממאיר אריאל עד רבי מאיר בעל הנס", שכולל שירים של מאיר אריאל, אהוד אריאל ושאבי ופיוטים מלווים בנגינה של שאבי על עוד. "בוא אספר לך סיפור אחד על מאיר", זורק שאבי עוד אנקדוטה. "היינו ב'ברחש' בחיבור בין הבניאס לדן. כל הגולן והגליל הגיעו לשם. הייתה לנו הופעה ביום שישי ואני הגעתי עם כיפה בוכרית על הראש, הייתי בהתנדנדויות."

"עשינו בלנס והלכנו, כל הנגנים, לנחל להירגע. פתאום אנחנו שומעים את מאיר ברקע שר שיר אחד שניים שלושה. אני אומר לנאור הבסיסט, 'תגיד, שמו דיסק?'. הוא אומר, 'כן'. אני שואל איזה דיסק זה, כי לא הכרתי את סדר השירים ופתאום קלטנו שמאיר התחיל את ההופעה והבנו ששכחנו את עצמנו שם. הבאנו ריצה של איזה כמה מאות מטרים ואנחנו רואים את מאיר עומד לבד עם גיטרה מול הקהל. הוא קלט אותנו ואמר, 'קבלו את להקת "זרעי קיץ"'. עוד הוציא אותנו גדולים, כאילו עשה לנו חימום. זה מאיר. בסוף ההופעה הוא לא אמר מילה. זאת הגדלות של מאיר". {סוף ציטוט}



מה לך ולהסכם אוסלו?

יאיר דלאל חבר ונגן עוד מפורסם התקשר אליי והזמין אותי להופעה באוסלו מול עשרת אלפים איש עם התזמורת הפילהרמונית של נורבגיה בניצוחו של זובין מהטה והוזמנתי ביחד עם חברי ירון סופר, עמוס יפרח, צבי יוסף הרצוג, שי דיין ועוד חברים טובים בכדי לנגן את 'שיר השלום' בטקס שנה להסכם אוסלו טקס ששודר בכול העולם, נתתי שם סולו גיטרה בליווי של 100 נגנים {חוויה מיוחדת} ובסוף הטקס ערפאת הגיע לכיוון הנגנים והחל לנשק אותם כאשר הגיע אליי אמרתי לו "לך" וזזתי אחורה הסיפור שמאחורי המעשה נובע מכך שפחדתי שמא אבא שלי יראה את השידור וזו תהיה פדיחה רצינית.

לפי המשתמע סך הכול היה לך טוב לפני חזרתך בתשובה מה גרם לך בעצם לחזור לשורשים?

כלפי חוץ הכול נראה טוב ויפה אבל לאחר תקופה מסוימת הנפש מרגישה ריקנות ואז התחלתי להתוודע לכתבי הקודש וזה יצר לי איזה תופעה של רגש עוצמתי בלתי מוסבר ומצאתי את עצמי יושב ולומד בחשק ובהתמדה שלא הכרתי אז ומאז כבר 12 שנים שאני שלם עם עצמי.

האלבום לב טהור הינו אלבום הבכורה שלך ספר לנו עליו.

האלבום מורכב מסגנונות של מוזיקת רוק, פולק, ג'אז, ומוזיקה אתנית. באלבום ישנם עשרה שירים ושני קטעים איסטרומנטלים עשרת השירים שבאלבום מורכבים מהתהילים, ומשירים שאני כתבתי.

הנגנים באלבום הינם מטובי הנגנים בארץ כגון אייל יחיאלי, אבי אדריאן, אסף זמיר, אליהו דגמי, זיו יחזקאל, נאור כרמי, אסי איילון, ועוד רבים וטובים שחלקם מנגנים עימי גם בהופעות.

האלבום הזה נעשה דרך אהבת חברים מדהימה ויתרה מכך אף אחד ממי שניגן איתי בדיסק לא רצה לקחת כסף והוא נעשה לאהבת עם ישראל וויתרו על הרבה דברים בכדי לנגן, רוב האנשים שקנו את הדיסק הזה ויצרו עימי קשר אמרו שיש משהו באלבום הזה שיוצר איזשהו שמחה פנימית מעוררת. ואת כל זה אני מעלה לזכות 'נושא בעול חברו' ממש אהבת חינם אשריהם ישראל.



מדוע קראת לאלבום לב טהור?

אחד השירים החשובים באלבום עם הרבה נשמה הוא שיר הנושא לב טהור, אחד השירים החשובים באלבום עם הרבה נשמה ודווקא הפשטות שבו שובה ומחברת לבבות . וכן הדרך שעשיתי בחזרה לדת הייתה כל כך נובעת מהלב שפשוט לא היה שם אחר שיבטא את האלבום הזה ואת מי שעומד מאחוריו.

המועדף עליך באלבום?

כולם היו בניי .

מאחוריי השירים.

מה עומד מאחורי השירים שהכנסת לאלבום הזה, לפי מה שאני יודע יש לך עוד שישים במגירה!

'זכות התנאים' שיר מס' 3 באלבום שברגע שהוא נכתב ידעתי שאני הולך להוביל להקה ולהוציא דיסק. והוא השיר שבעצם גרם לכל הדיסק הזה לראות אור.

'מה אהבתי תורתך' שיר מס' 5 אפשר לשמוע סולו פסנתר מדהים של אבי אדריאן אחד מהגדולים בתחום.

'כ"ו באב' שיר מס' 6 שמאחוריו עומד סיפור עצוב, שיר שנכתב בלב רוטט מיד לאחר הלוויתו של אמיתי יקותיאל שנרצח בפיגוע בכ"ו באב תשס"ב הי"ד.

שיר מס' 7 'דור המדבר' שנכתב בהשראת הביצוע של ג'ימי הנדריקס לשיר של 'בוב דילן' 'לאורך מגדל השמירה', שיר שמתאר את הנקודה של הכאב והשחיתות שמדברת מתוך הבן אדם, כאשר בבית הראשון ישראל הקטן בוכה איש את אחיו לא יעזורו אין כאן דין ואין דיין ערב רב שותים לי את היין, שכמובן הביטוי לכך מתבטא בהרבה דרכים וכאשר ממשיך לומר לקחו לי את האדמה לא רואים לאן זה הולך עובדים אובדים ואין מוצא, משפט זה מבטא את ההלכה שאומרת שלכל אדם צריך שיהיה קרקע בארץ ישראל ופה אנשים משועבדים עם משכנתא לכל החיים.

בבית שני חברו עונה לו סימן השחיתות מראה על הגאולה הקרובה כאשר ענווים ירשו ארץ אמר חבר מהמניין יש כאן הרבה בייננו שלא עושים מזה עניין ראה הכול כאן מתעורר עוד מעט הגאולה, כל הדברים האלה כתובים גם בגמרא וגם במשנה סוטה. בדור הגאולה הגפן תיתן פרייה והיין יהיה ביוקר המלכות תהפוך למינות, "אומרים שחוכמת סופרים תסרח, לא יעריכו חכמים ויעשקו את העם. החבר שלו ממשיך ואומר, 'תשמח. למרות שאתה סובל באופן אישי, הקערה תתהפך'.

בית שלישי מדבר על הפחד מכך שלא תבוא הגאולה 'רוח ערב' בזוהר זה רוח קשה שהייתה לפני דור המדבר. כל ההקבלה לדור המדבר מבוססת על ספר הזוהר, שאומר שהדור שלנו הוא תיקון לדור המדבר או בעצם גלגול שלו. הדור שמת במדבר היה מאוד גבוה מבחינה רוחנית."

הבית הרביעי מדבר על האמונה בכך ש"הגאולה כן תבוא ותהיה כמו הגאולה הראשונה" כאשר בית זה נכתב בהשראתו של הרבי מחב"ד שאמר שהכול כבר מתוקן.

הבית החמישי יותר אופטימי ומדבר על רוח הבוקר שהיא רוח הגאולה ובו אנו צועקים ודורשים את הישועה.

שיר זה אף ניחן בקשר מיוחד לחג מתן תורה כאשר מילות השיר: מתקבצים בלב אחד אחרונה כמו ראשונה - משפט זה מבוסס על המדרש במתן תורה שהוא יום חג השבועות כפי שרש"י כותב במקום הפסוק ויחן ישראל תחת ההר ומביא את המדרש ויחן בלשון יחיד משמע בלב אחד כאיש אחד, כנ"ל אף בגאולה האחרונה שהדבר תלוי באחדות ישראל ואהבת אחים.



לאחר הביטוי החזק של דור המדבר עם הגיטרות החשמליות והדיסטורשן, האלבום עובר תפנית לניגון עוד שיזהר הלחין בסגנון אנדלוסי שבא לידי ביטוי ברצועה מס' 8 'איילת אהבים' שיר שהוקדש לאשתו איילת ומהווה הקדמה לרצועה התשיעית באלבום בה יש ביצוע לפיוט המפורסם 'יגדל אלוקים חי' ע"פ לחן מופלא של נגן העוד הארמני ארא דינג'קיאן {night ark} בהסכמתו וברכתו ואף שמע את הביצוע ומאוד אהב.

שיר מס' 10 'רפא צירי' ניגון שמח המבוסס על שיר של הפייטן הידוע משה חבושה בשם "רחם עליהא" המושר על שולחן השבת והפעם בלחן לבנוני מרענן.

שיר מס' 11 'הללויה' שיר שכמעט חותם את האלבום, לחן תמים ונקי למזמור האחרון בספר התהילים.

רצועה 12 היא למעשה אלתור על ההרמוניה של השיר 'לב טהור' בקצב 5 שמיניות בו הנגנים מנגנים חופשי ופתוח {למביני עניין}.

פינת הקצרצרים:

דור המדבר - ענווים עוד ירשו ארץ.
יזהר שאבי – דרך ארוכה וקצרה.
קובי סלע - חוש הומור ומקצוען.
לב טהור – כל אחד מישראל.
מאיר אריאל - נשמה כללית.
האלבום הבא - שיר הקבצן
זמר מוערך - אהוד בנאי.
אינטרנט - מסוכן.
דוס מיוזיק – אחלה שם.

יזהר שמחתי לראיין אותך כמה משפטים לסיום:
תודה לאשתי היקרה איילת שהייתה שותפה בכול עניין קטן וגדול, תודה לנגנים המדהימים ולחברים הטובים, תודה ליעקב אוחיון על העיצוב המהמם והליווי המסור, וכמובן לעם ישראל הקדוש שיש לי את הזכות להיות חלק ממנו ולה' יתברך על כל השפע.

לכתבות נוספות ולהאזנה לשירים מתוך האלבום:
יזהר שאבי משיק אלבום חדש - "לב טהור"
Yizhar Shaabi:"A Tear"

מקהלת 'פרחי ישראל' בהופעה חיה וראיון אצל מנחם טוקר

במוצאי השבת האחרונה בתוכנית מוצ"ש חי עם מנחם טוקר ב'רדיו קול חי', התארחה באולפן לראיון והופעה מקהלת הילדים 'פרחי ישראל', תחת ניהולו של ארנון גולדברג ובניצוחו של מאיר גבאי שכמובן התלוו אליהם עם כמה הורים שהצטרפו אל המסע לאולפן, בראיון סיפרו השניים על העבודה עם הילדים, כשהילדים מתבלים בין לבין עם חוויות מעניינות ובשירה בשידור חי - כל זאת לרגל צאת אלבומם החדש "ושמחת בכל הטוב".

צילום: נתן איבגי

גיל עקיביוב ועובדיה חממה בראיון לרגל צאת אלבומם 'הנוצה' אצל מנחם טוקר

במוצאי השבת האחרונה בתוכנית מוצ"ש חי עם מנחם טוקר ב'רדיו קול חי', התארחו באולפן לראיון והופעה יוצאת דופן היוצרים גיל עקיביוב ועובדיה חממה לרגל צאת אלבומם החדש "הנוצה".

במהלך הראיון סיפרו השניים לטוקר על העבודה המשותפת רבת השנים, ועל העיבודים והטקסטים המיוחדים באלבום הנוכחי כשעקיביוב גלש וסיפר גם על אלבומיו הקודמים שיצאו לאור, וחממה סיפר אנקדוטות מעניינות בעקבות הלהיט העולמי המיוחד אותו כתב לפני כמה שנים "אנא בכח".

בהמשך הערב ביצעו השניים בליווי הגיטרות עליהן הם פרטו ובשידור חי את השירים מזמור לדודואנא בכוח כשהאורחים באולפן מצטרפים לשירה הסוחפת והנוגעת.

מחזה לא שגרתי נצפה באמצעה של התוכנית היה זה כשהפתיעו המשפחה והחברים את המפיק והעורך דוד קליגר בעוגה לרגל יום הולדתו, נאחל לו עוד המון שנים מאושרות.

בהזדמנות זו גם נאחל מזל טוב מכל הלב לשדרן המוכשר והענק מנחם טוקר לרגל הולדת בנו בשעטו"מ, יהי רצון שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו לגדלו ולתורה לחופה ולמצוות ולמעש"ט, אמן!

גיל עקיביוב ועובדיה חממה בשירים 'מזמור לדוד', ו'אנא בכח מתוך האולפן

ההפתעה לדוד קליגר לרגל יום הולדתו