אגרויסה מציאה בראיון לנדב גלעד

אלו מציאות \ נדב גלעד

חבורה של חוזרים בתשובה ששופעים מתורתם של רבי נחמן, חב"ד, הרב קוק והרבנית ימימה עושה שמות על הבמה וזה נראה להם הגיוני לגמרי * הם מצאו חן בעיני נדב גדליה-גלעד מהרגע ההזוי הראשון, עכשיו הם מוציאים אלבום חדש עם שם מוזר * מצאנו סיבה לשפוך את כל התהיות על השולחן: זה יפה להטיף לחזור בתשובה דרך המוזיקה? לא מפריע לכם ששפיות אינה בדיוק הדבר שמייחסים למה שאתם עושים? עד כמה זה מתסכל להיות מוצלח ולא מוכר? ומה גורם לחילוני להפוך פתאום לחב"דניק שמדבר על משיח? * להרים את הווליום

בנימינה מעולם לא היתה שמחה יותר, במבצר שוני המקומי הספיקו לראות הרבה אמנים שעושים מוזיקה ישראלית, אפילו היה אהוד בנאי אחד שקירב את הישראליות ליהודיות, אבל חבר'ה שממציאים פסוקים חדשים בנוסח שטוען בצווחות אימים "היית במתן תורה!" עם ארבע מאות סימני קריאה – טרם נצפו באזור זה. נא להכיר את להקת הגרוב היהודית הראשונה, או בעברית רהוטה: חבורת 'א גרוייסע מציאה'.

בתפריט מונחים זה לצד זה טקסטים קשים וטקסטים מחוייכים, אבל בעיקר חבר'ה נחמדים שמקפידים שיהיה שמח ורועש.

לא מפריע לכם שמגדירים אתכם, מחילה, קצת כמשוגעים?
"גם אנחנו שותפים לאבחנה הפסיכיאטרית הזאת", צוחק שי פרלמן מחברי הלהקה הידוע בכינויו 'שיישו',

"בוא נגיד שזה חלק מהמהות שלנו, ואנחנו מה שאנחנו. אנחנו מקרינים את זה גם על הבמה וגם מאחורי הקלעים קורים קטעים משוגעים – אז איך אפשר לבוא בטענות? רק צריך לשמור על הגדרים של הקדושה אבל עדין לכל אחד יש האישיות שלו והיא לא תמיד פשוטה. אנחנו חצי-חצי – שרוטים-שפויים, הכל יחסי בעולם - תלוי לאיפה אתה הולך".

אורן צור שמתפקד בלהקה ככנר וסולן, מנתח את הדברים קצת אחרת: "אנחנו בלאגניסטים. ככה היינו תמיד, עוד לפני שחזרנו בתשובה, ומי ששמח שהוא מצא הגדרה וקורא לנו 'משוגעים' – סבבה. יש משפט שבעל הסולם אמר פעם: 'צריך לקחת את העבודה ברצינות אבל לא את עצמנו', וזה מה שאנחנו משדרים: לא משחקים אותה קדושים ורוחניים, אבל לא משתמשים בהומור נמוך".

חרף הצחוקיה המזמרת החבורה מחזיקה באמתחתה טקסטים קשים לעיכול ולפעמים אפילו אפשר לשמוע בהם קורטוב הטפה – בלי להתבלבל הם משבצים: 'ועכשיו חזור בתשובה כי אין ברירה'.

"זה הכל הטפה בצחוק", מסביר פרלמן שמחזיק בתואר צאצא ישיר לבעל התניא, "מצד אחד – כן, אנחנו רוצים שכל אחד יבין במוקדם או במאוחר שהוא היה במתן תורה ושכל הרוחניות שגם אם הוא לא מתחבר אליה כרגע – טמונה בתוכו, ומצד שני הגישה היא שכל אחד צריך להגיע לדברים בזמן שלו, כי ידוע שכל החטאים שאחרו את הגאולה עד עכשיו היו בגלל הקדמת המאוחר, אז צריך להזהר מזה במיוחד, צריך לראות למי שייך המסר, ולמי שלא - שפשוט ייהנה מהמוזיקה".

נופלים בין העולמות
מצד אחד אתם עושים מוזיקה יהודית מצד שני היא מאוד 'גרובית' וזה מניח אתכם במקום אולי לא ברור - לא דוסי בגלל המוזיקה, ולא חילוני בגלל הטקסטים.

"כזאת מוזיקה לא עשו קודם, יש מקומות שנעשו נסיונות לעשות משהו דומה כמו יהודה גלאנץ שהביא את המוזיקה הדרום אמריקאנית באופן יפה מאוד, וגם את גבריאל חסון שעשה את זה ברוק מקצועי מאוד. גם אהרון רזאל עשה דברים חצי פרוגרסיבים, אך באמת בתחום שלנו אנחנו פורצי דרך".

א-גרויסא עלולים להיתפס כבוטים במושגים של תחנות רדיו דתיות, משפטים כמו "כל הזמן רוצים כסף בחורות כבוד" (מתוך השיר אין ייאוש) יכולים בהחלט להיות עילה שלא להשמיע את השירים שלהם בחלק מהתחנות החרדיות. "בזמן שכתבתי את השורה הזו חשבתי שאולי כדאי להחליף אותה" אומר פרלמן – "אבל בסוף זה נשאר ככה. שמע, זה מה שיש, זה כמו חתונה - מי שרוצה שיתחתן איתנו. בכלל אני לא באמת יודע אם המוזיקה שלנו מדברת אל הציבור החרדי. המוזיקה מדברת יותר לחוזרים בתשובה, למתחזקים, לאנשים כאלה שמילים כאלה עם כל הכבוד לא מפחידות אותם".

האם אתם רואים את עצמכם עושים בעתיד גם חומרים פופולאריים יותר?
"כשיש לך יותר ילדים לפרנס אתה לא יכול לפעול בתפיסה המוזיקלית שבה אנחנו פועלים כיום" - אומר נדב בכר גיטריסט וסולן בלהקה, "כי אתה צריך למכור כמה שיותר דיסקים, ואז אתה מתחיל לרכך את עצמך ולעשות שירים שהם לא אתה. כרגע זה לא המקום שלנו. המציאות לפעמים דוחפת אותך לעשות דברים שלפעמים אתה לא רוצה לעשות. גם אדם שהחלום שלו הוא לגדל פרחים בגינה שלו ובפועל צריך ללכת לעבוד במאפיה, גם הוא נהיה מדוכא. אנחנו עכשיו די בנקודה של דילמה כזאת - סוף סוף אנחנו רוצים לעשות דיסק שיגיע לכולם, אבל אני חושב שגם הדיסק החדש ישאיר רושם להמון כאלה שרוצים קצת חומרים פחות שגרתיים".

פרלמן: "באיזשהו שלב נטשנו את היומרה להגיע לכולם, והחלטנו להתרכז במוזיקה. מיינסטרים זה דבר שמשתנה כל הזמן – זה לא נכון כל הזמן להתתכוון אליו. אתה יודע כמה פעמים שמעתי מישהו שעשה משהו כמו הדבר האופנתי האחרון ועד שזה יצא, האופנה כבר היתה אחרת?! צריך לעשות מוזיקה מתוך חיבור לה', חיבור למוזיקה, רצון להעביר איזשהו מסר. לא לעשות את זה קרדום לחפור בו להיות מפורסמים ולהצליח.
המטרה היא לשנות לאנשים את החיים לטובה".

אתה מאמין שיום אחד ישמעו אתכם גם לא דתיים?
"יכול להיות, אולי שמפקד גלי-צה"ל יהיה עם כיפה... אתה מבין שיש תכנים שלא מתאימים לאנשים וזה הגיוני שלא ישמיעו אותך. יכול להיות שאם יש הרבה קהל בשטח שאוהב אמן מסויים, אפילו קהל דתי, אז הם נותנים לו כבוד ומשמיעים אותו, זה כמו מה שקרה עם המוזיקה המזרחית בזמנו; פעם לא היית שומע אותה בגלגל"צ ולא בהרבה מקומות ברדיו – אבל בגלל שהשטח אהב את זה יותר ויותר זה קיבל את הביטוי גם ברדיו".

תן לנו אלטרנטיבי
"בכלל חבל שאלטרנטיבי ורוק בארץ לא ממש תופסים", קובל ישי "המוזיקה הזאת נדחקה לשוליים, וזה פספוס. זה חלק ממני – מה אני יכול לעשות? זה מה שיוצא לי, לא באים לי שירים כמו של שוואקי... עולה לך פתאום רעיון מגניב לעשות קטע מלא דיסטוריישנים שיצעקו שם אנשים שהם היו במתן תורה – אז הולכים על זה. הרעיון הזה למשל קרה לי כשיצאתי מהבית כנסת והתפלאתי איך לא קיים עדין כזה שיר. אני מאמין שכשאתה עושה מוזיקה יהודית-יחודית, וכשהיא מגיעה באמת לאנשים הנכונים הם אומרים 'לזה חיכיתי' למשהו שונה ואורגינלי, אז בטווח הארוך צריך להוציא אלבום ועוד אלבום ולאט לאט זה נבנה".

הפרנסה כאמור לא ממש גרויסא מציעה מהעניין, אבל ברוך ה' יש השלמות: אייל ודוד נדב ואורן מנגנים מי בחתונות ומי בפרוייקטים מוזיקלים נוספים, ופרלמן בן ה-30 מתפקד ביום יום כאיש מחשבים – נשוי פלוס חמש.

חברי הלהקה מחזיקים חזק בגיוונים ברוחניות והחומרים המוזיקלים בהתאם; שיר על רבי נחמן, על הרבי של חב"ד, ושיר בעל אמונה חזקה שמכריז 'על הפיסכולוג מספר אחד' (אם נחשתם נכונה מדובר באב הרחמן). נדב חב"דניק בשס"ה ורמ"ח ואורן ופרלמן מקורבים לרבי נחמן וחסידים גדולים של הרבנית ימימה ז"ל, בזכותה בעצם נקרא האלבום בשמו המוזר 'התנועה לשחרור המיותר'.

"ימימה נפטרה לפני שמונה שנים וההורים שלי והרבה חבר'ה מפרדס חנה וזיכרון יעקב למדו אצלה", מספר פרלמן. "אני חושב שעבודת הנפש, עבודת המידות במבט דתי עוזרת לנו. הרבה דברים שפעם היו ברורים התבלבלו בדור שלנו, דברים שהיו ברורים פעם היום צריך ללמוד מחדש".

תן דוגמא.
"איך להבדיל ולהבחין ברגשות שלך ומהיכן הם מגיעים, ואחר כך גם איך להתמודד איתם. מה עושים לדוגמא כשעולה כעס באפנו? איך משחררים את המיותר? זו עבודת המידות של ימימה".

נדב בכר שמושפע גם הוא קצת מימימה בגלל החברים, הוא כאמור חב"דניק במלוא מובן המילה, כולל העטיפה החיצונית של סירטוק (חליפה ארוכה), זקן וכובע בגווני השחור. זה לא מונע ממנו לעשות שמות על הבמה בנוסח בלתי חב"די בעליל.

יש לכם מטרה לחזק דרך המוזיקה?
"יש לנו מטרה לגרום לאדם לחוות את החוויה שאנחנו מעבירים באותו שיר", אומר נדב, "זה כמו שנדלקת לך נורה ואתה פתאום מבין משהו, זה מה שקרה אצלנו; את החוויה שאנחנו עברנו והתרגשנו ממנה – העברנו לשיר. מדברים על זה שה' אוהב אותך ושה' חבר שלך, אבל זה שונה לגמרי ממתי שאתה מרגיש את זה באמת מאיר אצלך".

לא קצת נועז להגיד שה' חבר שלך?
"יש מדרשים על זה 'יבוא ידיד ויבנה ידיד', אני לא אומר כלום מעצמי. התורה אומרת שה' הוא חבר שלך, שאתה צריך לפנות אליו ברגע שחסר לך משהו. ה' הוא אהוב, הוא אבא, הוא הכל. גם חבר שלך".

לעיתים נדמה שהחוזר בתשובה רוצה שכולם יהיו כמותו, גם אצלך דרך המוזיקה אתה מנסה להשפיע שכולם יהיו חב"דניקים?
"אני לא מאמין בזה. אני לא חושב שזה נכון ושזה היה בכלל העניין של הרבי. כשאתה רואה איך הרבי התנהג עם אנשים בדולרים - אתה רואה שהוא התייחס לכל אחד לפי המקום שהוא נמצא בו; בין אם זה היה רב של אשלג ובין אם זה היה גוי. בחב"ד אומרים שהרבי הוא הנשיא - הנשיא מלשון לשאת אותך, להרים אותך.

אני לא חושב שהרבי רצה שכולם יהיו חב"דניקים זה חלום הזוי של חב"דניקים קיצוניים. יש לי כיפת 'יחי', אני כעת לא הולך איתה, וגם שאומרים על הזרם 'המשיחי' שהוא קיצוני - זה בכלל לא נכון. לחב"ד יצא לאחרונה תדמית מאוד שלילית בתקשורת, ובאמת גם הזרם הזה נמצא באיזשהו משבר זהות. גם בתוך ה'לא משיחיסטים' יש קיצוניים. אחד הדברים שחזקים אצל 'א גרוייסע מציאה' זה להוציא את כל האנשים מכל ההגדרות, וזה ממש לא משנה איך בן אדם נראה, זה לא משנה כלום. אצלנו בלהקה החברים כל אחד שונה מהשני ובכלל לא מתייחסים לזה".

ובכל זאת אנחנו לא מתאפקים מלשאול - אתה מאלה שחושבים ומאמינים שהרבי חי?
"בחב"ד יש כל מיני דעות; יש את הסוברים שהרבי חי וקיים בגוף גשמי, יש חי וקיים רק ב-770, ויש כאלה שאומרים שהוא חי וקיים רק באוהל. אני לכשעצמי לא נותן כתובת לרבי. הוא בג' תמוז עשה משהו שגם בחב"ד לא ברור מה הוא עשה. יש לזה את המקורות ההילכתיים כמו שרבי יהודה עשה קידוש למשפחתו אחרי שהוא נפטר, אבל אני לא מבין בהסתלקות של צדיקים והסיבה שאני מוריד את הכיפת 'יחי' זה בגלל שקלטתי שהחומר כ"כ לא ברור ואין לי תשובות. אני מאמין שהרבי מלך המשיח אבל אני לא יכול להוכיח את זה".

כותרת משנה
כש'אגרוייסע' על הבמה האגרסיות משתחררות וכמו שאורן טורח לעדכן את הקהל המצומצם בבנימינה: "ההופעה שלנו הפעם תהיה לא פחות חזקה מהקודמת".

איך מסתדר מוזיקה כל כך אגרסיבית עם העדינות היהודית?
"אני חושב שגם ביהדות היו אגרסיות" - מסביר פרלמן - "בזמן הגלות היהודי הפך להיות יותר מתגונן, אבל פה בארץ ישראל נהינו לוחמים. כמובן, אגרסיביות של קדושה, צריך להחזיר לעצמנו גם את זה..."

'אגרוייסע' מותאמים היטב לז'אנר הפרוגרסיב-ראפ-היפ הופ שמאפיין אותם. זה מתבטא בכל ההילך רוח בקליפים, בטקסטים ובמוזיקה המתפרעת שהם שולחים במלוא הדיסטורשיין לכל עבר.

"בפועל אנחנו עומדים דיי סטטים על הבמה" – אומר נדב – "כל מה שרואים בקליפים - הכל נעשה באמצעות טכנולגיית מחשב. בסוף הופעה אתה קולט שכל ההופעה עמדת כמו בטטה ולא זזת אז אתה נותן את זה לאח שלי שעוסק בעריכות וידיאו ויוצא משהו שזז בעין".

"אנחנו מושפעים הרבה ממוזיקה מחו"ל", אומר פרלמן "ממוזיקת שנות ה-70 שנות ה-60, דברים פרוגרסיבים, ביטלס ועוד. במוזיקה היהודית אני הכי מתחבר לר' קרליבך".
באלבום החדש מתארחים דניאל זמיר וזמר הרגאיי אדם בן לביא , שניהם בעלי תשובה המשתייכים לחסידות חב"ד וברסלב, הסאונד מוקפד היטב ורחוק מחפיפנקיות.

האם לדעתכם המוזיקה היהודית סובלת לפעמים מהחפיפניקיות המקצוענית הדתית?
"כמו בכל מקום יש כאלה ויש כאלה", אומר פרלמן, "יש אנשים שהם פאנטים ומקצוענים עד הסוף ויש אנשים יותר חברה'מנים שעושים שירי מדורות, ויש כמובן את אלה שבאמצע".
.אני חושב שבגלל דלות התקציב של ההפקה המוזיקה היהודית לא נעשתה עד כה ברמה גבוהה מספיק. בשנים האחרונות אנחנו יותר יצירתיים וגם בגלל החוזרים בתשובה שהביאו את היידע המקצועי שלהם לתעשיה".

באלבום החדש 'התנועה לשחרור המיותר' הושקעו כחמישים אלף שקלים, "וזה עוד אחרי שחסכנו כי יש לנו אולפנים ביתים משלנו", אומר אורן. בהפקת האלבום לקח חלק גם דודוש מהדג נחש שהפיק שני קטעים ועשה מיקסים לייתר הקטעים באלבום. "למדנו ממנו המון", אומר נדב.

מה החלום שלכם כלהקה?
"להגיע ללב של האנשים כמה שיותר. אין לנו שאיפה להופיע במקום מסויים. חשוב לנו להופיע מול כמה שיותר אנשים, שיהיה סאונד טוב ושיהיה שמח".

מה אתם ממליצים למוזיקאים צעירים שמנסים לצאת לאור?
"שייצרו בלי לחשוב יותר מדי. ואפילו שלא יחשבו לאן מכוונים את זה", אומר אורן, "פשוט יעשו מה שהם רוצים, כי כשאדם עושה דברים מהלב אז הדברים נכנסים ללב".

ולסיום, מה זה השם המוזר הזה 'א גרוייסע מציאה'?!
אורן: "'א גרוייסע מציאה' הוא ביטוי שבא גם בקטע החיובי וגם בקטע השלילי. וזה מתאים גם לנו כי אנחנו לוקחים את המוזיקה ברצינות אבל מצד שני אנחנו באים עם הרבה הומור טוב".

נדב גלעד הינו כתב ובקר מוזיקה בכיר המפיק את "סבבת שלום" - תוכנית רדיו ורשת אנרגטית וייחודית להאזנה: www.sababat.co.cc