'יש מאין' - אלבום הבכורה של האמן שלומי כהן

זוהר מלאכי 'דוס מיוזיק'.

אחרי "כוכב נולד" שיצא ממעלה אדומים, דומה, כי אנו חובקים תגלית מוסיקאלית חדשה.

שלומי כהן, תושב מצפה נבו, מוּכּר לרבים מצעירי העיר. כוחו המוזיקאלי של הכישרון המהלך הזה פועל בהצלחה על תלמידים מכל הסוגים, שבפריטה על מיתרי הגיטרה נוסקים אל השמיים ומניחים לקשיי ההתמודדות היומיומיים להיעלם מחייהם.

תפקידו הרשמי הוא מנהל מוסיקאלי של הלהקה בישיבה התיכונית, אחרי שסיים בהצלחה תפקיד דומה בבית-הספר "אופק". זה מכבר מיתן את פעילותו ב'רטורנו' – מוסד גמילה מצליח ליד בית שמש – כדי להירתם לכתיבה ולהלחנה של שירים מקוריים, פרי עטו.

"אני משאיר הכל פתוח לגבי המסר שלי" – שלומי עונה לשאלתנו – "כל מי שרוצה יבוא ויבחן. כל אחד ייטול את החלק שלו. אינני מתכוון להיות איש בשורה באלבום הבכורה שלי. כתבתי את אשר על ליבי. אם שיריי ולחניי יעשו טוב למישהו – באתי על שכרי".

שלומי כהן ישיק ב-01/12/2011 את אלבומו במרכז "שמים" בתל-אביב. הוא לא יופיע לבדו על הבמה: "ינגנו עמי צוות של נגנים מאוד מקצועי, שהם גם חבריי הטובים. אחיה כהן, הקלידן של הזמר אברהם פריד, אריאל קופטאב, מנהל להקות המתנ"ס במעלה אדומים, וכן המתופף יניב כהן, השותף להפקות מרשימות לא מעטות".

שלומי כהן נולד ב-1979 בלב תל-אביב, למד בחינוך העצמאי והתחנך בישיבות. אהבת חייו השירה, הזמרה והניגון – היו ללחם חוקו רק מגיל 14, אחרי שנכנע לקריאה הפנימית, שבקעה ממנו כל אימת שנפגש עם עולם התעלות זה.

שלומי כהן שכר לעצמו מורים פרטיים והתאמן, לדבריו, כ-10 שעות ביום בחדר מוסיקאלי שניהל. בחממת הטיפוח הזאת במרכז תל-אביב עברו גם גדולי היוצרים כמו אהוד בנאי וברי סחרוב. ביום חמישי הקרוב שלומי כהן מצטרף, ככל הנראה, לנבחרת המרשימה הזאת.

שלומי מושפע במיוחד מסגנונות הרוק והבלוז. גם המוסיקה האנדלוסית לא עברה כך סתם ליד אזנו. עם זאת "מוסיקה היא עניין של התחברות ובחירה של טעם. העולם הזה גדוש בדברים מאוד טובים ומרגשים".

הז'אנר שגיבש לעצמו אינו ברור: "אני אוהב לעשות שילוב בין רוק למוסיקה מזרחית" – הוא אומר ומזכיר דמויות כמו ג'ימי אנדריקס, זוהר ארגוב ובועז שרעבי, על אף שאינו סגור על מידת השפעתם הסופית על יצירתו.

שלומי כהן לא רק מנגן. שיריו הייחודיים, אותם כתב לבדו, הם פואטיקה נפלאה של המיית הנפש, גלי רגש ותפילה זכה. חלק מן המלל בשיריו הוא חופשי וזורם כדַבּר איש אל רעהו וחלק אחר הגותי יותר, מעוגן היטב במקורות. השזירה האמנותית הזאת, הרב רבדית, מבשילה לכדי פרי-הילולים, שטרם הוצג על שולחננו.

שלומי כהן איננו חושש מהזדקקות למקרא, לתלמוד, למדרש ולאגדה: "הפיוט הגיע אליי מבית המדרש. השפה העברית באה לידי ביטויי השיא שלה דווקא בתורה ובתלמוד. ההשראה נובעת משם".

"בהחלט... שפת המקורות מתאימה לדור הזה" – שלומי משיב על שאלתנו – "אם היו מלמדים גמרא ומדרש גם בבתי-הספר החילוניים – השירים של כולם היו משובחים יותר. גדולי המשוררים, כמו ביאליק, באו מהישיבות".

"אנו רואים תופעה מיוחדת במינה דווקא היום" – שלומי מרחיב את התייחסותו לסוגיה – "כשאמנים בוחרים לחזור אחורה אל עולם הפיוט ואל השפה העברית הקדומה. זה קרה, למשל, למאיר בנאי באלבומו "לך, אלי", ואפילו לקובי אוז ב-'מזמורי נבוכים'".

"מי היה מאמין לפני 10 ו-15 שנה, שיום אחד יופצו כל כך הרבה חומרים כאלה, שכולם שאובים מן המקורות? מי היה מאמין, שיתהווה בדור הזה צימאון כל כך גדול לרוח-ישראל-סבא?"

שלומי כהן הוא איש אמת: "אני כותב מתוך מה שאני חווה. השירים והמנגינות באים אליי כמקשה אחת או בשלבים, כחיבורים זה לזה. הכל נמצא באוויר. אני רק מבצע 'הורדה'".

שלומי גם איננו נרתע מהעבודה הקשה על אלבום הבכורה, כמו מול ההוצאות המצטברות: "זהו צורך פנימי. קריאה שבוקעת מתוכי, לפיה עליי ללכת על זה"...