שמעון לוי, אינו זמר במובן הרגיל והמוכר של המושג. שמעון, (55), אב למשפחה ברוכה. "שבט לוי", מזכיר שמעון, "היה אחראי על תחום השירה והנגינה בבית המקדש. זימרת הלויים, עוברת כנראה מדור לדור ולשירת הלויים כהווייתה אנו מצפים כולנו מאוד...". שמעון נטל את הכישרון התורשתי והוא כותב כבר שנים שירי אמונה והודיה – למגירה. בין השאר ניגן בפורומים משפחתיים. פה ושם נכנס לאולפן עם פיסות הנייר המשורטטות, גיטרה וסקרנות, והקליט כמה שירים במתכונת קטנה, צנועה וכמעט חשאית.השירים הבודדים שהוקלטו החלו להסתובב באופן מחתרתי בין בני המשפחה, חברים ושכניו ליישוב בבית – אל. והסביבה החלה לדחוק בו להיכנס להקלטה רצינית של השירים. לכשהתרצה, גילה כי מלאכת בחירת השירים מתוך העשרות שנכתבו, קשה עד קשה מאוד. השירים שנבחרו לבסוף לאלבום משלבים מילים מן המקורות עם מילים מקוריות, שירי שלום ("שלום אמת!") ואחדות הקוראים לאהבה ואחווה בין בני אדם, שירים שניכר שנכתבו מתמצית לבבו.
בדיעבד המאמץ לא היה לשווא - המוסיקה שבושלה בטוב טעם, נשמעת כהרמוניה של צלילים ענוגים. הטקסטים נשמעים כמו סיפורים מולחנים. ככלל, שמעון לוי מצטייר כמי שפותח צוהר מוסיקלי למאזין להיות חלק מנוף חייו, אמונותיו ורגשותיו באשר הם. חבריו מעידים שמדובר באדם צנוע, שקט ונחבא אל הכלים.
את העבודה המוסיקלית באלבום - מילים, לחן ועיבוד ביצע בעצמו ולבד ואולם בשלב ההקלטות צירף לשורות הנגנים את הטובים ביותר - דניאל אהביאל, אסף זמיר, יהודה אשש ואביעד רייך.
 |
כל הזכויות שמורות לדוס מיוזיק 2005