מתיסיהו מלך הרגאיי הופיע בסולטן | גלריה

מאת: יניב יצחק - דוס מיוזיק
אמש 6,000 איש באו לצפות באמן הרגאיי החרדי, מתיסיהו, שערך הופעה מלאה ומיוחדת בבריכת הסולטן בירושלים.

בקהל נצפו חילונים לצד חרדים שידעו לפזם את להיטיו של אמן הרגאיי עטור הפאות.
מתיסיהו, ששמו נקשר בתחילה עם חסידות חב"ד אך בשנה האחרונה הודיע כי מצא את ביתו בחסידות קרלין, ביצע ניגון חב"די 'צמא לך נפשי', בשיאו של המופע.

יקי אדמקר ועויזר דרוק היו שם.

וגם הסרטון שבו נצפה מתיסיהו קופץ ראש לקהל.



מתיסיהו בסולטן, צילום: יצחק רוסק

שמחת בית השואבה באשקלון עם עמי מימון | גלריה

מאת: מערכת דוס מיוזיק
אמש יום שלישי למעלה מאלפיים איש באשקלון, כן קראתם נכון אלפיים איש אנשים נשים וטף שבאו לחגוג עם חב"ד אשקלון המעמד המרשים של הפנינג לכל המשפחה או בלשון חסידית שמחת בית השואבה המאורגן מידי שנה ע"י הרב בורשטיין שיחי' שאחראי על מוסדות החינוך של חב"ד בעיר ובניהולו של שליח הרבי לאשקלון הרב ליברמן שליט"א.

על ההפקה המוסיקלית והשמחה פורצת הגדר הופקד בנאמנות התקליטן ושדר רדיו קול ברמה 'עמי מימון' שהודיע בתוכניתו בקול ברמה על גודל המעמד הפירוטכניקה ומסכי הענק, וגם על הופעת האומן שאול חיון יחד עם צוות הלהטוטנים של שרגא ואכן אין טוב ממראה עיניים.

ים של פרסים חולקו למשתתפים ולא נשאר אלא לשתף אתכם בגלריית תמונות ענקית,
צילום: סטודיו לי "לוי יצחק"

שולי ועמיר כובשים את קיסריה | סקירה ווידיאו

מאת: דודו כהן mako
שולי רנד ועמיר בניון הם שניים שהצליחו לגשר על הפערים שבין דתיים לחילונים ולאחד את כולם עם המוזיקה שלהם וקצת אמונה. השבוע הגיעו שניהם להופעות ראשונות בקריירה באמפי קיסריה. קבלו הצצה למאחורי הקלעים וסיקור המופע של בניון

כמעט כל הדרך מקריית שמונה לקיסריה הגשם לא הפסיק להכות על שמשות הרכב שלנו. אני ואשתי כבר שקלנו לעשות פרסה (במיוחד אחרי ששמענו שהופעת ענק של שרית חדד באצטדיון בקריית שמונה בוטלה בגלל הגשמים), ובמקביל חשבנו מה יהיה אם העננים יבקרו גם בהופעת הבכורה של עמיר בניון באמפי קיסריה. האם מישהו יחלק מטריות או שקיות ניילון? האם ההופעה תתבטל או תתקיים למרות הכל? ושאלת השאלות: מי לעזאזל יספוג את ההפסד הכלכלי המטורף? כך המשיכו ענני הכבוד ללוות אותנו מצפון לדרום, עד ש-4 קילומטרים לפני קיסריה הם נעלמו פתאום. המסקנה המתבקשת: כנראה שמישהו שם למעלה אוהב את עמיר בניון.

לקראת קיסריה: שולי רנד על השנה המיוחדת שעבר וגם למטה אוהבים את בניון, כמובן. האמפי היה מלא עד אפס מקום, והקהל חיכה בדריכות לבואו של אחד האומנים המוכשרים במדינה בפעם הראשונה. באופן מאוד מתבקש, עשר שנים אחרי שהחל את דרכו המוזיקלית הוא עושה את צעדיו הראשונים על הבמה הנחשקת, ואחרי שמילא בהצלחה גם את בריכת הסולטן - נראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה בינו לבין קיסריה. ותזכרו מה אמרתי: הוא השלמה ארצי הבא. לא מבחינת הסגנון כמובן, אלא דווקא מבחינת הפופולריות העצומה.


שולי רנד - חרדה קוקספלסיבית אימפולסיבית קיסריה

ניצח איתם את הכל. עמיר בניון בקיסריה בניון פתח את הערב ב"געגועים לדמיון", ומיד לאחר מכן שבר את המתח המובנה של הפעם הראשונה. הוא התוודה על המתח, סיפר שבגללו העביר את היום בהקאות ושלשולים, והתלונן על הפוזות של קיסריה ("אומרים קיסריה-קיסריה. אז מה הביאו לי פה כיסא של מספרה?"). אחרי כמה פרצי צחוק מהקהל, הוא יצא לדרך.

עמיר בניון נחשף בראיון מיוחד לערוץ 2 לפני הכל, בניון הוא פרופורמר מורכב. מצד אחד יש לו צניעות גדולה, שבחלק מהופעותיו הופכת את השואו לפשטני טיפה, כאילו הוא בא לשיר לחבר'ה, ומצד שני דווקא אותו קסם פשטני הופך אותו לנגיש כל כך, לאהוב כל כך. כאן בקיסריה הביישנות לבין הצורך בשואו אמיתי נע בבלאנס די מדויק. בניון אמנם לא שיחק אותה ענק מהחיים, אבל מצד שני גם הפרופורמר שבו לא היה רדום מדי. ומי שבכלל לא היה רדום היה הקהל. קשה לפספס את העובדה שיש לו קהל עם אהבה יוקדת. נכון שלכל אומן יש קהל שמאוד אוהב אותו, ותמיד בא להופעות וכו', אבל נדמה שאצל בניון זה קצת יותר. יש התלהבות ויש התלהבות, אם כי אצלו המשקל הסגולי גדול במיוחד.

הגיש ערב קצר מדי של מיטב הלהיטים
וכך הגיש בניון ערב של להיטים, אחד אחרי השני. כמעט לכל אלבומיו היה ייצוג (מלבד לדיסק השני, "אותו מקום אותה הרוח"), וכמעט כל להיט הופיע כאן (מלבד "שלכת", שאותו הוא לא מבצע כבר כמה שנים טובות). 14 הנגנים, כולל חטיבת כלי מיתר שנוספה על ההרכב הקבוע, וכולל האח המוכשר אבי בניון, החלילן המצטיין ניר מוצרי והמתופף העוצמתי גיא בן שימול, הפכו את השירים למעדן אמיתי.


שולי רנד - סיעתא דשמיא

נשאר צנוע. עמיר בניון בקיסריה כל אחד מהם זכה לעיבוד תזמורתי עשיר ומגוון, כך ש"הכל עד לכאן" הפך לשיר רגאיי קופצני, "ניצחת איתי הכל" קיבל נוכחות מאסיבית ומהפנטת של כינורות שהשוו לו נופך קלאסי, וכך גם "נדבר מחר" - הדואט המוצלח עם אבי עברי ("הוא בדיכאון מאז שגילה שהוא ואחמדיניג'אד קרובי משפחה", בישר בניון עם עליית עברי לבמה),"געגוע" שהוקדש לגלעד שליט, ושלישיית השלאגרים הקצביים של כל הופעה - "מורה לחיים", "נשמתי" ו"עומד בשער".

אפרופו האחרון (שכמעט חתם את המופע, לפני הביצוע הייחודי ל"התקווה"), היה מוזר ומרתק לראות איך דווקא שיר ציפייה למשיח מרעיד ומרגש את האמפי בקיסריה, שלא לדבר על כך שהרוב המכריע של הקהל לא נראה דתי. אבל כבר הבנתם שאצל בניון אין חוקי טבע. הוא מעל הטבע.

הקהל נהנה בטירוף, וכך היה אפשר להתרשם במהלך ההופעה וגם אחריה, תוך ציתות לכל מי שיצא במהירות ושעט אל החנייה הגדושה. אבל מבחינתי, כבניונולוג מתקדם, היה קצת חסר מבחינת בחירת השירים. אמנם בניון ביצע שניים-שלושה שירים שלא ממש מוכרים לקהל הרחב חובב הלהיטים (כולל "בת מלך" המרגש), אבל היו חסרים לי עוד. זה היה בעיקר מופע של להיטים, כאמור, ואותם אני כבר יכול לשיר מהסוף להתחלה ועם פה נעול ושתי ידיים קשורות.


שולי רנד - סיפור הצגה

אז עוד חצי שעה של מופע (שהיה קצר יחסית ביחד למעמד הקיסרי - בערך שעה וארבעים), עוד 4-5 שירים שהם לא להיטים בסדר הגודל של "כשאת עצובה", היו יכולים אולי לשעמם קצת את אלה שבאו בעיקר בשביל "ניצחת איתי הכל" ושאר להיטי הפלייליסט, אבל היו מוסיפים לא מעט לאלה שכבר היו בשלוש-ארבע הופעות של בניון, ורוצים גיוון מעבר ל-14 הנגנים המצוינים.

רשימת האופציות לא קצרה: "מילה אחת קטנה", "שגרה", "החולם", "דוד מלכי", "אושר קטן", "בחייאת", אולי גם דואט עם אבי אחיו, ואולי אפילו ביצוע בכורה משותף עם יהודה מסס לאחד השירים מהאלבום המשותף שלהם, שייצא במהלך השנה הקרובה.


שולי רנד שר את בס"ד - מיוחד

אבל אולי זה רק אני שמבקש קצת יותר הפתעות ואתגר. הקהל הרחב נהנה כאמור ברמות שקשה לתאר (כולל צעקות "אשריך!" מתבקשות), ואם זה לא מספיק לתחושה שהערב הזה בקיסריה היה חייב לצאת אל הפועל, לא הופתענו לגלות 10 דקות אחרי שיצאנו מקיסריה, בדרך לצפון, ששוב החל טפטוף קל.