"אייכה" הוא השיר הכי מרגש שיצא לי לשמוע לאחרונה. רנד, שיכול היה בקלות להיתפס לעוד מזמור מופתי של דוד המלך בחר ליצור קינה אישית וחשופה עד כאב. איתי שטרן מתפעל מסינגל הבכורה של שולי רנדטובי האנתרופולוגים ומדעני השפות ידעו לספר כי השפה היהודית (העברית הקדומה וההלכתית) הפכה לשפה זרה עבור הציבור הישראלי בשל הציונות הראוותנית שביקשה לבטל את כל מה שמריח מגלותיות. כך קרה שאותה שפה שאיחדה ציבור יהודי במשך מאות שנים הפכה שנואה ומנוכרת עבור קהל שמחייה אותה וממית אותה בו זמנית.
שולי רנד, אחד השחקנים הטובים שידע הקולנוע (והתיאטרון) הישראלי, הוא ללא ספק החוזר בתשובה הכי יצירתי בעולם האמנות הישראלית. החל מ"אושפיזין" שקטף אינספור ביקורות משבחות, דרך הצגות היחיד שלו שרצו מאות פעמים ועד הבקיאות הנפלאה שלו בכתבים דתיים וחילוניים גם יחד. "אייכה" הוא ביטוי מחודש של רנד לצד המוזיקלי שלו (הוא עבד לא מעט גם בשדה הזה, לפני כמעט 20 שנה) ואם לשפוט על פיו, נראה שיש לו בשורה של ממש עבורנו. באותה התום של השפה ההיא, שמתה. "אייכה" הוא השיר הכי מרגש שיצא לי לשמוע בחודשים האחרונים. בואו נתחיל דווקא מהטקסט: רנד, שיכול היה בקלות להיתפס לעוד מזמור מופתי של דוד המלך בחר לחרוץ חור בגדר וליצור קינה אישית וחשופה עד כאב, בה הוא מניח את רחשי לבו הפנימיים ביותר לעיני כל. התהיות הקיומיות הללו הפכו דבר כה נדיר במוזיקה היומיומית עד שכשמבליחה רצועה כזו, הלב מתמלא רגשות באופן מיידי. גם בפן המוזיקלי טמונים לא מעט רגעי חסד שבאים לכדי ביטוי. הצ'לו של קרני פוסטל מתלטף על הפסנתר העדין והדרמטי (איכשהו הפעם זה לא סותר) של אבי אדריאן. אפילו העבודה המדויקת של אסף אמדורסקי על הקסילופון מוסיפה כאן אלמנט מרכך שהופכת את השיר הזה למתנה גדולה עבור אלה שלא נבהלים משיחות עם אלוהים. ורק בקשה אחרונה לפני סיום מאת היוצר עצמו: רנד, איש שומר מצוות ודתי מאמין מבקש במפורש שלא לשמוע את השיר שלו בשבת. לי זה נראה כמו בקשה הוגנת. מקווה שגם בשבילכם.
לשמיעת השיר המלא לחץ כאן
אל תדאגו , לא מדובר במשחק הכיסאות 
כל הזכויות שמורות לדוס מיוזיק 2005
