[מה חדש]$type=three$count=9$h=250$space=0$icon=1$m=0$sn=0$rm=0$show=home

$show=home

[הופעות]$type=carousel$count=9$cols=3$cate=0$show=home

[המלצות מוזיקה]$type=sticky$rm=0$va=0$count=4$va=0$show=home

[צרכנות]$type=three$count=6$h=250$space=0$icon=1$m=0$sn=0$rm=0$show=home

[חפשו מלונות וקבלו הנחות ודילים עד 50%]$show=home

[קליפים]$type=carousel$count=9$cols=3$cate=0$show=home

[תמונות]$type=grid$rm=0$sn=0$count=6$va=0$show=home

[נשים]$type=carousel$count=9$cols=3$cate=0$show=home

יום בחייו של אודי דוידי | סיקור נרחב

מאת: אופיר ירחי בפעם הבאה שמישהו מציע לכם ללוות את אודי דוידי ליום עבודה, כדאי שתכינו את עצמכם לקצב אחר. נכון, אודי מתחיל ומסיים את יום העב...

אודי דוידי רוחות טובותמאת: אופיר ירחי
בפעם הבאה שמישהו מציע לכם ללוות את אודי דוידי ליום עבודה, כדאי שתכינו את עצמכם לקצב אחר. נכון, אודי מתחיל ומסיים את יום העבודה באותו מקום - בדיר הכבשים, אלא שבדרך הוא מספיק לעבור בעוד כמה מקומות * לכבוד צאת האלבום הרביעי "רוחות טובות" ליווה אופיר ירחי את אודי ביום עמוס למדי * על שירים, כבשים, אבק של כוכבים (כוכבים או אבק) ועבודת ה' .

13:30- גוש עציון
אנחנו נפגשים בגוש עציון ומתחילים בנסיעה לכיוון פתח תקווה. אני מזכיר לאודי שכשביקשנו ממנו להתחיל את היום מהבית ומהחווה במעון, הוא סירב בנימוס. "הבית מאוד מעורב ביצירה, והילדים שותפים בכל", הוא מתנצל, "אבל בכל זאת, אנחנו משתדלים שכל הקטע של המדיה והפרסום לא ייכנס הביתה. שלא ירגישו שהמוזיקה לוקחת להם את אבא".

אתה באמת מצליח למנוע מהם את החשיפה שלך?
"הילדים רואים את הכל, ראיונות במדיה והופעות באינטרנט, אבל אני מרגיש שזה עובר מעליהם. כשהראל הבן שלי רואה הופעה באינטרנט, הוא לא מתלהב מזה שאבא על הבמה, אלא הוא מחפש לראות איפה טעיתי ומיד קורא ללילך, אשתי, להראות לה".

לא סתם הראל מראה את הטעויות של אודי לאמא שלו. אמנם כשאודי מפזז על במות לילך נמצאת בבית עם ששת ילדיהם, אבל לילך, כך מסתבר עוד בשלב תיאום יום הסיור עם אודי, היא שותפה מלאה בכל תהליך הניהול ואפילו בתהליך היצירה. גם בשיחה עם אודי במשך היום השם שלה שב ועולה לעתים תכופות. "מצחיק שאנשים שואלים את לילך למה היא נמצאת 'מאחורה' ולא פורצת בעצמה קדימה, כשאנחנו יודעים שבאמת היצירה של לילך כל הזמן שם".

אודי ולילך הכירו בבני עקיבא, כשאודי הגיע מקדומים להצטרף ללילך בצוות ההדרכה בקריית ארבע. תחילת היצירה המוזיקלית שלהם הייתה, איך לא, בפזמונסניף. ואם ענייני הצניעות מטרידים את מנוחתכם – קבלו את הדרך המקורית שזוג המדריכים הצעירים מצאו לעבודה המוזיקלית המשותפת: לילך הייתה כותבת שירים ואף מלחינה באופן בסיסי את חלקם, שרה אותם לאחד החניכים הקטנים בסניף, והוא היה שר אותם לאודי. "לאחר מכן הייתי מעבד את השיר" – נזכר אודי – "ואת התוצאה הייתי שר בעצמי ללילך. כי אין בעיה שהיא תשמע אותי" – הוא מתנצל בביישנות מימי הסניף.

אודי ולילך המשיכו ליצור יחד גם אחרי שהקימו משפחה, אבל עדיין לא חשבו להוציא את המוזיקה שלהם החוצה.

מה גרם לכם להוציא את היצירה שלכם לאור?
"הדחיפה הראשונית הגיעה מהסופרת נעמי פרנקל, שהכירה את לילך מקריית ארבע. היינו מיודדים איתה, וכתבנו לה שיר. אחרי שהשמענו לה את השיר, נעמי ביקשה לשמוע עוד והתחילה ללחוץ עלינו להוציא את המוזיקה לקהל. היא אמרה שבתי המשוגעים מלאים באנשים ששמרו את היצירה שלהם בתוך הבטן".

אודי ולילך לקחו את הדברים ברצינות, והחליטו להוציא דיסק. "עשינו הכל באופן עצמאי, אבל החלטנו שאם עושים משהו אז זה צריך להיות מקצועי. לקחנו את סינגולדה [אחד הגיטריסטים הבולטים בעולם המוזיקה הישראלית] ועוד נגנים, והקלטנו את 'דבר אליו'".

חשבת שזה יצליח?
"האמת היא שחשבתי שהדיסקים הולכים להישאר אצלנו בבית, אבל יום אחד לילך החליטה שהיא רוצה להשמיע את הדיסק לאריאל [פלאי, מסוכנות 'פרסומי ניסא'. א"י] ולשמוע את דעתו. אריאל התלהב ואמר שהוא רוצה לקחת אותנו, והשאר היסטוריה".

לאחרונה כאמור יצא הדיסק הרביעי של דוידי, 'רוחות טובות'. כשאמרתי לאודי שעדיין לא שמעתי את הדיסק, הוא מיד שולף אותו ואנחנו מתחילים להקשיב. "האמת היא שעכשיו אני בתקופת צינון מהדיסק החדש, אבל לכבודך נשמע אותו שוב".

כמו חלק גדול מהמוזיקה של דוידי, גם שיר הנושא של הדיסק מלא באמונה ואופטימיות: 'רוחות טובות עוד מנשבות סביב/ כשהלב נפתח אז הוא יכול להקשיב/ תקשיב לעצמך/ תקשיב ללב שלך'.



למה אתה לא מביא את האינטימיות והקושי ליצירה שלך?
אודי מחייך כמי שמכיר את הטענה. "למה אינטימיות חייבת להיות מלנכוליה? שמחה היא לא אינטימיות? החיים שלנו מלאים קשיים, ולכתוב מתוך הצער זה הכי טבעי. אבל האתגר האמתי, וזה חלק מעבודת החיים שלי, היא לקפוץ על אותם רגעים שמחים – ומתוכם להצליח ליצור".

אבל בכל זאת, יש גם קשיים.
"זה נכון, ויש לי לא מעט שירים שמדברים על זה. אבל אני מביא את הקשיים כתפילות, ותמיד מתוך ראייה אופטימית. אני רוצה להרים אנשים, לשמח. החיים מלאים בקשיים, אבל צריך לראות את הכל דרך חצי הכוס המלאה. אתה חי? אתה נושם? תראה כמה טוב יש בעולם".

אני שואל את אודי איזה סגנונות ואילו אמנים השפיעו עליו, אבל הוא אומר שאין כאלה. "כשהייתי צעיר לא שמעתי הרבה מוזיקה, רק קצת מוזיקה חסידית. אני חושב שבגלל זה המוזיקה שלי מגוונת, כי אין כיוון מסוים שהושפעתי ממנו". בכל זאת, אני מנסה ללחוץ. "אתה יודע מה – אולי אני מושפע מהדיסטורשן של הכבשים בדיר, כשהן צועקות מהההההה".

כשאודי מתאר את תהליך היצירה שלו, אני מבין שהאמירה על הכבשים היא לא לגמרי בדיחה. "המוזיקה באה אליי באמצע היום. אני יכול לשבת על הטרקטור כשפתאום מגיע לחן. אני רץ מהר הביתה, אומר ללילך לתפוס גיטרה ואנחנו מתחילים לנגן. אבל כמובן שצריך הרבה תפילות כדי שיצא משהו טוב".

אבל אל תתנו לתיאור הרומנטי הזה להטעות אתכם. הזוג דוידי לא מסתפקים רק בגיטרה בהקלטה ביתית. "זה נראה פשוט, רק לשבת ולהלחין, אבל האמת היא שאחר כך זה 24 שעות של חשיבה. אנחנו עובדים על המוזיקה שלנו הרבה זמן – עיבודים, ליטושים, חזרות, הקלטות וכו'".

בשנים האחרונות, עם החשיפה והפרסום, המוזיקה שלך השתנתה?
"המוזיקה משתנה איתי, והיא מה שאני באותו רגע. אם אני בשלב מתבגר המוזיקה מתבגרת, ואם אני נהיה צעיר אז גם המוזיקה נעשית צעירה. ככה גם ההפקה שלנו עובדת – מה שיש זה אנחנו לגמרי, אין שום גורם חיצוני שמוביל את המוזיקה שלנו לכיוונים אחרים".
השיחה נקטעת כשהבוסית – לילך - מתקשרת לכוון אותנו אל היעד, החנות החדשה של 'דַּבְּרִי שיר' בפתח תקווה.

14:55- פתח תקווה
החבר'ה של 'דברי שיר' מוכּרים לכל מי שעבר לאחרונה בתחנה המרכזית בירושלים. בכניסה לתחנה הם פתחו דוכן ענק של תרבות יהודית – דיסקים, סרטים, ספרים וכל מה שקשור לעניין. אז מי שלא יודע – החבר'ה האלה מנסים לשחזר את ההצלחה המרשימה שלהם בירושלים גם בעיר פתח תקווה, ולחנוכת המרכז החדש הם הזמינו את אודי. הרב רן שריד, מנכ"ל דברי שיר, מקווה שזו תהיה התחלה חדשה בפתח תקווה: 'המטרה שלנו היא שהצעירים יבואו לכאן במקום ללכת ולהסתובב בקניון'. אודי מחבק את הרב רן ואת מיכאל, הבעלים של 'דברי שיר', ושואל: "תגידו לי איפה בעולם יש עוד סוחרים עם כאלו פאות וכיפות?"

לאירוע הגיעו צעירים רבים. אודי מתיישב ליד שולחן וחותם על דיסקים כשלכל חתימה הוא מקפיד להוסיף את המילים 'רק בשמחה'. כשמתאספים עוד אנשים, הרב רן מבקש מאודי לומר כמה מילים, ומעביר לו את המיקרופון. אודי מחייך חיוך נבוך. "אני שמח שהזמנתם אותנו, ובעזרת ה' המקום החדש יהיה לשם שמים, מקום של תורה ושמחה גדולה. שנזכה שבעזרת ה' החנות הבאה תהיה ברחבה של בית המקדש. אנשים ייקחו ממני כבשים לבית המקדש ויעברו אצלכם לקנות איזה דיסק".

כשאנחנו יוצאים מ'דברי שיר', אני שואל את אודי אם לא מוזר לו להיות 'כוכב', זה שמזמינים אותו כדי לפתוח חנות ומבקשים ממנו חתימות. אודי לא מסכים להגדרה: "איזה כוכב, מה כוכב. אני יודע שזה לא קורה בגללי. מחר אני יכול להוציא דיסק גרוע, ואף אחד כבר לא יתעניין בי".

אתה באמת מצליח להתעלם מהעובדה שאתה במרכז העניינים?
"אני לא מרגיש שהחבר'ה שבאים להופעות ושקונים דיסקים באים בשבילי, הם באים בשביל המסר שאנחנו מעבירים – הקדושה, השמחה. גם כשמבקשים ממני לחתום על דיסקים זה לא בגלל האישיות שלי, אלא כדי להתחבר לרעיון שלנו".

אבל בהופעות זה אתה שעומד על הבמה, כשכולם מסביב מסתכלים עליך.
"בנקודה הזו דווקא בציבור הדתי ובקהל הדתי אני מרגיש שיש הרבה אמת. אנשים מחפשים את המסרים, לא את כל השטויות מסביב. אני רואה את עצמי כצינור להעביר את השמחה הזו, ואני מאמין שכך גם הקהל רואה אותי".



אם אודי הוא צינור, אז בתקופה האחרונה הצינור הזה מזרים הרבה מים. השם של אודי מופיע כמעט בכל מודעה על אירוע או פסטיבל במרחב הדתי, ולפעמים נדמה שכל מי שמארגן אירוע בציבור הדתי, מתאם את התאריך עם הלו"ז של אודי.

אתה לא מפחד שאתה מופיע יותר מדי?
"זו שאלה נכונה, כי כללי המשחק אומרים שאומן צריך להופיע כמה שפחות. יחד עם זה, אנחנו מרגישים שיש לנו שליחות אמתית. כשאני מסתכל אחורה, אני כמעט לא רואה הופעות שהיו מיותרות, שלא עשו משהו".


אודי דוידי בראיון מצולם לתיבת הניגונים

אודי מצטט את הרב קרליבך שאמר פעם שאיפה שמזמינים אותך לנגן ולשיר שם אתה צריך להיות, ומוסיף סיפור משלו, נוסח קרליבך יש לציין: "כשאומן יוצר בתחילת דרכו הוא מתפלל לקב"ה ומבקש ממנו הצלחה. ה' שואל אותו 'למה אתה רוצה להצליח?' והאומן עונה: 'מה זאת אומרת, אני רוצה להפיץ אור, להביא שמחה', אז ה' אומר: 'אתה רוצה להפיץ? אוקיי, תתחיל'. לאט לאט ההצלחה מגיעה, ומתחילים לסנן הופעות. פתאום הקב"ה שואל: 'רגע, למה להופעה הזו סירבת? למה לשם לא הלכת? איפה ה'לשם שמים' שבשבילו אתה רוצה להצליח?"

אז מתי כן מסרבים להזמנות?
"צריך לבדוק את הדברים בצורה אמתית, איפה יש באמת שליחות, מתי היציאה להופעה לא פוגעת בבית. אנחנו מסרבים להרבה הופעות, אבל מתפללים שהסירוב הזה יהיה נכון – לא מתנשא ולא פוגע בשליחות שלנו".

עד לאחרונה אודי התמקד במגזר הדתי והחרדי, והסתפק בקהל הזה. לפני כמה שבועות השמיעו בגלי צה"ל שירים שלו, ואודי הבין שיש כאן פתח. הוא יצר קשר עם יחצנ"ית, וכבר מתכנן את הפריצה לעולם החילוני.

אני שואל את אודי למה הוא לא ניסה את 'העולם הגדול' לפני כן, והוא קצת מתרעם על השאלה: "לפעמים אני מרגיש שמזלזלים בקהל הדתי. זה קהל ענק נהדר, שמעריך אותך ומכבד את המוזיקה שלך. תראה, הדיסק החדש יצא ואחרי שבוע, חיים חזין מ'הינדיק הפקות' דיווח על מכירות של כ-10,000 עותקים, וכמעט שאין צריבות!" מניסיונו, כך הוא טוען, גם אנשים שאינם חלק מ'המגזר' רואים בקהל הדתי קהל ייחודי. "בקיץ האחרון השתתפתי בהפקת הילדים 'הרשל'ה' ושיחקו שם גם שחקנים שאינם דתיים. הם פשוט התלהבו מהקהל הזה".

אפרופו הרשל'ה – אתה מתכנן לגעת במשחק?
"זה לא תחום שאני הולך לפתח באופן מיוחד, אבל זו הייתה חוויה מדהימה. פתאום פגשתי קהל צעיר יותר, ולשמוע ילדים קטנים צוחקים ממך זה אחד הדברים שתמיד אהבתי בחיים".

חוויה נוספת שאודי היה לא רחוק ממנה, ושוודאי תפתיע רבים מכם, היא כמעט השתתפות ב'אח הגדול'. לאודי אין טלוויזיה, וההיכרות שלו עם התכנית הייתה מהחוויות שסיפרו החבר'ה באולפן ההקלטות. "לא כל כך ידעתי מה זה, ולכן כשפנו לאריאל בבקשה שאצטרף לתכנית, חשבנו שאולי יש כאן פתח עצום שדרכו אפשר לחשוף בפני העולם החילוני משהו אחר. אבל אחר כך הבנתי במה מדובר וכמה זה בעייתי, ואמרתי שרק אם רב ישכנע אותי שזה חשוב, אשתתף. התקשרנו לרב שמואל אליהו, ולשמחתי הוא פסל את ההצעה במקום".

16:45 ביקור בבית חולים
מפתח תקווה נסענו לבית חולים באזור, לבקר בחור חולה מאד. אודי ביקש שלא אאריך בנושא. מה שאני כן יכול לכתוב, זה שבתום הביקור הבנתי את הצדדים המדהימים של החיים...

משפחת דוידי יודעת משהו על בתי חולים ועל טיפולים רפואיים. בנם הבכור נתן-חיים נולד במשקל 700 גרם, והוא סובל מ-c.p ומעיוורון. כשמדברים על נתן, העיניים של אודי נדלקות. "כשנתן נולד הייתי בצבא, והשתחררתי בגלל שטסנו לטיפולים בחו"ל. היינו צעירים מאוד ובקושי ידענו משהו על החיים, ונתן לימד אותנו המון – בתקופה של הלידה ואחריה, למדנו מחדש מה זה להתפלל באמת, מה זה לדבר עם ה'. חוץ מזה, נתן הוא פצצה של שמחה ונתינה. מגיל אפס אין מצב שמישהו מבקש ממנו משהו ונתן מסרב".

בדיסק החדש אתה שר עם אחד הילדים שלך. גם לנתן יש קשר למוזיקה?
"נתן הוא גאון מוזיקלי. הוא מנגן על פסנתר משמיעה, והוא מקשיב לכל סוגי המוזיקה. לפעמים אני מרגיש שאני לא מקשיב מספיק למוזיקה, אבל אז אני נזכר שבעצם אני כל הזמן עושה את זה – בזכות נתן שדואג שכל הזמן תהיה מוזיקה ברקע".

17:40 מודיעין – באלאנס לקראת ההופעה
אנחנו נוסעים לכיוון העיר מודיעין, שם אודי אמור להופיע. בדרך אודי מכין אותי להיכרות עם שאר ההרכב. "ברוך ה', זכינו להיות עם חבר'ה מדהימים. חכה שתכיר אותם, תראה איזה מתוקים".

אחרי נסיעה שכללה טעות ניווט קטנה ולא מעט שיחות הרגעה מאודי לאריאל המנהל, הגענו למקום. כל ההרכב כבר על הבמה, וכשאודי מגיע כולם מתחילים לעשות מה שמכונה בעגה המקצועית 'באלאנס' - כלומר לנגן ולכוון את הסאונד. החבר'ה כולם מתגלים כמקצועיים, ולעתים קרובות הם עוצרים כדי לתת הוראות לסאונדמן. תוך כדי העבודה קבוצת בנות שואלת אותנו 'מי זה אודי דוידי?' כשאודי מסתובב אליהן ומזדהה, הם מסבירות: "הצלצול שלנו בבית הספר הוא השיר שלך, 'איזה טוב ה'". אני שואל את אודי אם זה מפתיע אותו שהשירים שלו הופכים לצלצולים בבית ספר. אודי אומר שהוא שמע שעשו את זה בכמה מקומות, אבל "בדרך כלל הם שמים את 'תחשוב טוב יהיה טוב'...".

אחרי שהכל מכוון וכולם מרוצים, אנחנו מצטופפים כולנו ברכב אחד ונוסעים לגמזו, לחדר החזרות.

19:00- גמזו - חדר חזרות
אחרי תפילת מנחה בבית הכנסת של גמזו אנחנו מגיעים לחדר החזרות. החבר'ה מתאמנים בחדר קטן ליד הבית של יוסי, הגיטריסט שמלווה את אודי מההתחלה. חוץ מיוסי, מנגנים בהרכב גם ערן (קלידים) ושלומי (תופים). באופן טבעי החזרה מתמקדת בעיקר בשירים מהאלבום החדש.

עובדים בראש טוב החבר'ה האלה - האווירה בחדר קלילה ושמחה, אבל זה לא פוגע לרגע ברצינות שהחבר'ה מייחסים למוזיקה שלהם. אם חשבתי שבבאלאנס הם עצרו כל הזמן את הנגינה, אז בחזרות הם פשוט ניגנו תָּו-תָּו. בכל רגע אחד הנגנים מבקש לעצור ולדייק משהו בנגינה, להציע עוד ליטוש. אחרי כמעט שעתיים החבר'ה מסתכלים על השעון ומתקפלים לכיוון מודיעין.

21:45 - מודיעין
הנסיעה למודיעין עוברת בנחת, ולא נראה שמישהו לחוץ לקראת ההופעה. באוטו מתנהל דיון האם כדאי להזמין טכנאי למכונת כביסה שהתקלקלה, ובדיחות שונות עפות באוויר. כשאנחנו מגיעים לבמה האירוע בעיצומו אבל שלב ההופעה עוד לא הגיע. אושר, מנהל הבמה של 'פרסומי ניסא', מתלבט איך נגיע לחדר שמיועד לנו בלי שהזיהוי של אודי יעורר מהומה בקהל. בחדר אנחנו מוציאים סנדוויצ'ים ומנגבים חומוס, ואודי הולך להחליף בגדים. כשהוא חוזר, כולם יחד מתחילים לדון על רשימת השירים בהופעה. כשהעלייה לבמה מתקרבת, אני שואל את אודי אם הוא מתרגש. התשובה קצרה: "לא".

22:20 - ההופעה
כשמנחה הערב מזמין את אודי לעלות לבמה, הקהל מתמלא תכונה ומתקרב לעבר הבמה. אודי עולה, ומתחיל דווקא בשיר אִטי. כשהשיר מסתיים, הוא שואל את הקהל אם הם רוצים לקפוץ היום. לא חולפות שניות עד שהווליום מזנק למעלה והאנרגיות ממלאות את הבמה. כמה בחורים רצים עם מחיצה מאולתרת שתפריד בין הבנים לבנות, והחבר'ה רוקדים ושרים.

אחר כך אודי יגיד לי שזה חלק ממה שהוא מבקש לעשות בהופעות: "אני רוצה להוציא מהם את האור, את הקדושה. אתה יודע מה זה לשמוע קהל צועק 'אלוקים אוהב אותך'?"
אבל לא רק אודי מוציא מהקהל כוחות, גם הקהל נותן לאודי אנרגיות: "הקהל נותן כוח. גם כשאין לפעמים מוזה לעלות על הבמה, ברגע שעולים ורואים את החבר'ה – הכל משתנה".
תוך כדי ההופעה אני שם לב שאודי עוצם עיניים לא מעט, וגם את זה הוא מסביר לי אחר כך: "הייחוד של המוזיקה היהודית היא שהיא מתבצעת בקדושה ובצניעות. פעם הופענו בפני בנות שרצו לרקוד ולא הייתה מחיצה, אז פשוט הסתובבנו ועשינו הופעה עם הגב לקהל...".

אני פוגש בקהל את מאיר ורותי, זוג מבוגר ששר יחד עם אודי את המילים. כשאני שואל אותם מאיפה הם מכירים את השירים, הם מסבירים: "יש לנו ארבע בנות, ובגללן הוא פשוט כל הזמן אצלנו בבית".

מה הייחוד של המוזיקה שלו לדעתכם?
"הוא פשוט מצליח ליצור קליק בין מוזיקה מקצועית וקצבית ובין תוכן של קודש. זו לא המוזיקה החסידית של שני אקורדים שהייתה בזמננו".

23:10 - אחרי ההופעה
איך שנגמרת ההופעה, אודי נעלם. אחרי חיפוש קצר אני מוצא אותו באוטו. אודי מסביר לי שבכוונה הוא לא נשאר ליד הקהל אחרי הופעות: "בהופעות יש עָצְמוֹת גדולות, ודווקא בגלל זה אני משתדל אח"כ לשמור על מרחק מסוים מהקהל. אני רוצה שמה שיישאר מההופעה יהיה השמחה והקדושה, ושלא אני אהיה יותר מדי במרכז".

אני מנסה להבין איך אחרי העצמות של ההופעה אודי יורד לקרקע, ומיד הכבשים של אודי מוזכרות. "יש לנו נוהל קבוע, ואחרי כל הופעה אני מתקשר ללילך להתעדכן מה קורה בדיר. הכבשים מאזנות אותי, שומרות אותי על הקרקע".

גם את הדיר אודי ולילך מנהלים יחד. יש להם עוד עובד קבוע וכמה עובדים זמניים ("כולם יהודים, כמובן"). לפני כל יציאה מהבית ובכל פעם שהוא חוזר, אודי עובר בדיר לוודא שהכל בסדר: "אני תמיד אומר שאצל בעלי חיים, יותר משצריך ידיים צריך עיניים, לראות מי במצוקה ומי צריך עזרה".

למה שלא תיתן למישהו אחר לנהל את הדיר, ותתמקד במוזיקה?
"הדיר זה הנשמה שלי. זה החיים. אני גם רואה בזה דבר גדול, שיהיו עדרים של יהודים בארץ. כשבאים אלי עובדים אני מלמד אותם את כל מה שאני יודע, כדי שיילכו ויקימו בעצמם עדרים".

החלום הגדול של אודי הוא להביא מהכבשים שלו קרבנות לבית המקדש. זאת הסיבה שבכל עדר הוא משתדל שיהיו כמה כבשים ללא עגילי-סימון, שנחשבים למום בבית המקדש.
גם מההופעה במודיעין אודי נוסע ישר לדיר, לבדוק מה עניינים.

"שמע סיפור", הוא מסביר, "פעם נסעתי להופעה באזור המרכז, ובדרך נכנסתי למכון הווטרינרי בבית דגן. לקחתי לשם כבשה חולה, כדי שיבדקו במכון מאיזה חיידק היא נפגעה. אני רואה שם את כל המְגדלים נכנסים – זה עם ראש של פרה, זה עם ראש של סוס, ואני עם הבגדים של ההופעה מוביל כבשה חולה. איך שחזרתי לאוטו התקשרתי ללילך ושאלתי אותה אם זה לא נשמע לה מוזר שבזמן שאנשים מחכים לי להופעה אני מתעסק עם כבשה חולה... אבל זה מה שיפה בעולם הזה, לא?"

תגובות