שולי רנד סיקור תזכורת ופרומו מתוך הdvd החדש

שולי רנד, השחקן שחזר בתשובה והפך לקולנוען וזמר מצליח, אירח בהופעה מיוחדת באמפי קיסריה את ארקדי דוכין. השניים שיתפו פעולה לראשונה וביצעו על הבמה משירי האלבום "נקודה טובה" של רנד ומשיריו של דוכין. המפיק המוזיקלי היה אסף אמדורסקי, שאף ניגן ושר במופע. על הניהול האמנותי הופקדה מיכל רנד, אשתו של שולי. המופע התקיים ב-4 באוקטובר, יום ראשון, חול המועד סוכות. לקיסריה הגיע שולי רנד אחרי שמכר מעל ל-65,000 עותקים מאלבום הבכורה שלו "נקודה טובה", שכלל להטים כמו "אייכה" וחיבר את היהדות המסורתית עם מודרניות, רוק ושירים על החיים שמחוץ לדת, עם הרבה שכל, רגש ואמונה. רנד גם זכה השנה בפרס תמלילן השנה של אקו"ם.

שולי רנד עלה להדרן, מזמר לתומו את "ושמחת בחגיך", ובתוך כמה שניות השתררה על הבמה מהומת אלוקים. עשרות רבות של נערים זינקו מהקהל, אחזו ברנד, רקדו אתו, טילטלו אותו, הרימו אותו, וגם נופפו בשלטים שעליהם נכתב "להציל את פולארד". מצד אחד, זה היה הרגע הראשון בהופעה שבו הצופים החילונים (שהיו מיעוט, אבל לא מבוטל) היו עשויים לחוש שהם נקלעו למסיבה שהם לא הוזמנו אליה; מצד שני, זה היה הרגע הראשון בהופעה שהיתה בו ספונטניות אמיתית. ראו על הפנים של רנד שהוא איבד את השליטה בסיטואציה, ונדמה היה שהוא נהנה מזה. עד אז הוא מחושב מאוד, מחושב מדי, וההופעה שלו, על אף שעלתה יפה, סבלה מתזמור יתר ובימוי יתר.

שולי רנד עושה את קיסריה - מי היה מאמין לפני שנה וחצי. בוודאי שלא רנד. אבל 65,000 איש שקנו את הדיסק שלו (ובצדק, זה דיסק מצוין) שיכנעו אותו שזה אפשרי. ואכן, את קיסריה הוא כבש. ללא כל בעיות. רנד הוא סופרסטאר במגזר. צעירים נסעו לקיסריה בטרמפים מירושלים וחזרו בטרמפים באמצע הלילה. נערים אחרים הסתובבו באמפי עם חולצות ועליהן שורות מפתח מתוך האלבום. כשנערה אחת צעקה "שולי, יא מלך!", רנד עטה על עצמו פוזה מתחסדת, עשה פרצוף של "אנחנו מעל הדברים האלה", וחיקה את הנערה: "שולי, קח אותי לאומן!". על כך הוא נענה בשורת מחץ, הפעם מפיו של אחד הגברים בקהל: "שולי, תעשה לי חסד!".

בסיום ההופעה אחד המעריצים אמר שבקרוב, בעזרת השם, רנד יופיע באיצטדיון טדי, לפני 20 אלף איש. אבל התחושה אחרי ההופעה היתה שלמרות שרנד עבר בהצלחה את מבחן קיסריה, כדאי לראות אותו במקום הרבה יותר קטן. הוא מספר סיפורים בחסד עליון, והעובדה שהוא יודע לספר סיפור בתוך שיר היא הסגולה העיקרית שלו כזמר והמעלה הגדולה של האלבום שלו. אבל במקום כמו קיסריה הסיפור לא מספיק, צריך גם לעטוף אותו בשואו. וכאן הגודל פעל לרעתו של רנד.

השירים המעולים של רנד היו מצוינים גם בהופעה: "המשורר", "בן מלך שעשוי מאבנים טובות", "אייכה", "רפא אל", "מתוך שינה". אבל לצדם היו לא פחות שירים בינוניים, שבהם הגן המאיר-אריאלי בד-נ-א של רנד הפריע יותר מאשר עזר, והיה גם אירוח פושר מאוד של ארקדי דוכין (ששר בין השאר שיר חדש ובנאלי להחריד על אמונתו המתחזקת), והיו קטעי קישור ארוכים מהרגיל: לא רק המערכון הידוע בשם "תאלתרי, בייב", שהצחיק גם בפעם השנייה ששמעתי אותו, אלא גם סקץ' בלתי נגמר על התאווה לסיגריה בשבת, שהיה ממש מעיק לקראת סופו. "אתה שחקן מזהיר, אבל זה לא סטנד-אפ", התחשק לצעוק לרנד, שמיד אחרי המערכון הזה פנה לשיר קודר ועמוק כמו "רפא אל". לפעמים זה טוב לערבב שמחה בעצב, אבל במקרה הזה הסמיכות של הבידור והאמנות פגמה באמנות.

הלהקה של רנד ניגנה בסדר. העיבודים היו פונקציונליים, ללא מעוף. מהבחינה הזאת אסף אמדורסקי, המנהל המוסיקלי של המופע, עשה עבודה נאה ותו לא. אבל מבחינה אחרת הוא הבריק. אמדורסקי שר שני שירים שלו, ועשה את זה באומץ ובסטייל. הוא היה יכול להתאים את השירים לקהל של רנד, ללכת על בטוח ורגוע, אבל הוא בחר בקטעים פחות להיטיים, אגרסיביים יחסית. האם הקהל אהב אותם? נדמה שכן. דבר אחד בטוח: הלהקה סוף סוף ניגנה כמו שלהקה צריכה לנגן. א ביסלע גרוב זה דבר חשוב.

צפו בוידיאו מתוך הdvd החדש, בהוצאת 'דברי שיר'.