מי יודע אם לא נחלי דמעותיהם // אהרן רזאל & חנן יובל

את המילים האלה של ביאליק, אהרן רזאל פגש לראשונה בילדותו בבית סבו. הם היו כתובות מתחת לתמונה של ההורים של סבו שנספו בסוביבור. התמונה הייתה מונחת על הפסנתר וכך מצא עצמו מלחין את המילים.

"אחד הדברים הקשים במפגש עם עולם השכול זה הסופיות הזאת על פני האדמה. המת נטמן. נקבר. מכוסה בעפר וכולם מתפזרים. ואני בתוך כולם מחפש מקור נחמה 'תלמד להעריך יותר את החיים!' אני אומר לעצמי, מנסה להתעודד, לקחת איזו תובנה חיובית אתי

ובאמת,מה הם מבקשים מאתנו, ההולכים? מביטים עלינו מלמעלה ואומרים 'אתם שם למטה שממשיכים לחיות. בבקשה, תעריכו כל דבר קטן שם עלי אדמות. חיוך. פרח. מבט. חבר טוב .קרני שמש מלטפות, שיר ישן שמתנגן ברדיו. ללחוש תפילה. אל יהיה קל בעיניכם עובדת היותכם חיים!'
זה מה שכל כך דיבר אלי במשפט האחרון שבו מסיים המשורר את שירו: 'ובמותם - ציוו לנו את החיים.. החיים עד עולם!'
המוות שלהם מחייב. מחייב אותנו להתרגש. להתבונן על החיים כמין סימפוניה מופלאה של ריחות וצלילים וצבעים, רגשות, טעמים, אנשים ואהבה. ואנחנו זוכים להיות חלק ממנה. מחייב להוסיף עליה יופי וקדושה. על אותה מנגינה ששמה - חיים.

אני רוצה להקדיש את השיר לזכר סרן חנניה בולה ז"ל, נווט קרב שנפל בששת הימים. את אמו, מרים תל"א (תבדל לחיים ארוכים..) ששרדה את המחנות אני עדיין זוכה לבקר מדי פעם בביתה ומקבל חיזוק לנפשי מעוז רוחה.

אוסיף את תודתי לאיש היקר חנן יובל מוסיקאי ואדם שעוד בילדותי הושפעתי רבות מיצירתו ושירתו, זכיתי לשיר אתו יחדיו בשיר זה.