הראפר שיין: מהכלא בניו יורק לשכונת מאה שערים

מערכת 'דוס מיוזיק'.

הגבר גבה-הקומה, לבוש בקפוטה שחורה שציציות מתחתיה ועל ראשו כובע קטיפה שחור, צעד במהירות לכותל המערבי. השעה מאוחרת, והוא לא רוצה להחמיץ את תפילת מנחה במקום הקדוש ביותר ליהודים. "אנחנו מוכרחים להגיע לשם לפני השקיעה", הוא אומר ומביט מבעד למשקפי השמש רייבאן שלו, שהם הרמז הראשון שזה איננו חרדי ירושלמי רגיל.

זהו הראפר שיין, בן חסותו של שון "פאף דדי" קומבס, ששהה כתשע שנים בבתי כלא ניו יורקיים, לאחר שב-1999 פתח באש במועדון לילה, בו בילה עם קומבס, "כל חיי אומרים שיש לי נשמה יהודית", הוא מספר, כשאת המלה "נשמה" הוא אומר בעברית. כיום הוא חי בירושלים כיהודי חרדי ונקרא משה לוי (הוא שינה את שמו רשמית משמו הקודם ג'מאל בארו). חייו מתנהלים בין שיעורי תלמוד אצל כמה מהרבנים הקיצוניים ביותר בעיר לבין הכנות לקמבאק מוזיקלי.

ילדותו הסוערת עברה עליו בפלטבוש, שכונה בברוקלין. בגיל 15 נורה, אחר כך הפך לראפר ידוע ונשלח לכלא. המהפך לבחור ישיבה הוא השלב האחרון במסע משונה שהחל במולדתו בליז לפני 32 שנים. הוא בנם של עורך דין, שהוא כעת ראש ממשלת בליז, ושל אשה שהביאה אותו לארה"ב ועבדה בניקיון בתים כדי להתפרנס.

"מדע היהדות", כפי שלוי מכנה אותו, הפך לחבל הצלה שמחבר אותו לאלוקים והופך אותו לבן אדם טוב יותר. הוא אינו רואה סתירה כלשהי בשילוב עולם ההיפ הופ עם חייו של יהודי שומר תורה ומצוות.

בשנות העשרה לחייו התחיל לקרוא בתנ"ך, וחש קירבה לסיפורים על דוד המלך ומשה, שאותם שמע לראשונה מסבתו. בגיל 13 התחיל להרגיש שהוא "בן עם ישראל", תחושה שגברה לאחר שגילה כי אם-סבתו היתה אתיופית.

עוד לפני שנעצר נהג להתפלל מדי יום ולמד יהדות, אך הוא רק אימץ את המנהגים, חגג את החגים ושמר על כשרות ועל שבת בהשגחתם של הרבנים שנהגו לבקר בכלא. בישראל, כך הוא אומר, הוא התגייר רשמית גיור לחומרה.


משה ''שיין'' לוי בשכונת מאה שערים, השבוע בירושלים. ריקי רוזן / ניו יורק טיימס

באחד מלילות דצמבר 1999, לוי נכנס למועדון לילה בכיכר טיימס. הוא היה בן 19 ונהנה מהצלחת תקליטו הראשון ומהחיים הטובים של זמר היפ הופ. פרטי האירוע במועדון מעורפלים, אך אחרי שפרץ ויכוח בין חברו קומבס לבין קבוצת מבקרים במועדון, נורו יריות ושלושה אנשים נפצעו. קומבס הואשם באחזקת נשק אך זוכה במשפט מתוקשר. לוי נדון לעשר שנות מאסר לאחר שהורשע בתקיפה, אחזקת נשק וסיכון חיי אדם.

לוי התקדם מאז שחרורו מהכלא בשנה שעברה והוא חי כעת חיים, בהם הוא מתעורר לעתים קרובות עם שחר וכורך על זרועותיו תפילין. לאחר מכן, הוא לומד כל היום אצל רבנים חרדים שונים. "מה הם החוקים?" הוא שואל, ומסביר את החלטתו להיות חרדי. "אני רוצה לדעת את החוקים. אני לא רוצה לדעת את ההקלות. מעולם לא חיפשתי הקלות, בגלל הדברים הנוראים שעשיתי בחיי, בגלל כל הטעויות שעשיתי".

ברחבת האבן הגדולה לפני הכותל המערבי, המלאה תיירים ומתפללים, הוא אוחז בספר תפילות מסמורטט שכריכת העור שלו נקרעה על ידי הסוהרים בכלא מסיבות ביטחוניות. יחד אתו נמצא עוזרו, בחור מקומי כבן 30 ששמו אלי גולדשמיט, שניהל בעבר מועדוני לילה בניו יורק לפני שחזר בתשובה.

מאוחר יותר, כשהוא יושב עם גולדשמיט במכונית השכורה שבה הוא נוהג להסתובב בעיר, לוי בודק רצועות משני האלבומים החדשים שלו, "משיח" ו"גנגלנד" שעומדים לצאת לשוק במסגרת מיזם משותף עם Def Jam Records. הוא מגביר את הווליום עד למקסימום, שעה שהוא נוהג ברחובות השכונה החרדית הקיצונית.

שלושה אלבומים נוספים אמורים לצאת אחרי האלבומים האלה. הוא לא בטוח שייסע לארה"ב לסיור הופעות - הוא גורש ממנה לאחר ששוחרר מהכלא מאחר שלא היתה לו אזרחות אמריקאית, פסיקה שעליה הוא מערער.

"כל אלה חוקים, חוקים, חוקים", הוא אומר כשידו מונחת על הדף הפתוח בתלמוד. "אבל אתה יודע מה קורה אם אין לך חוקים? אתה גומר עם הרבה גלולות בקיבה. כשאתה לא יודע מתי לומר ?די', ואף אחד לא אומר לך ?לא', אתה עובר את הגבול".