ממעמ{ו}קים קראתיך
ידוע מנהג אחב"ינו מכל העדות שיורדים למעמקים, במקום הנקרא עמוקה, קברו של רבי יהונתן בן עוזיאל,
כדי לבקש על שידוכים. וכבר פסק מי שפסק, כי העניין "בדוק ומנוסה". והתחבטו המתחבטים: מדוע דווקא שם?
ואלו הן ה' טעמים שניתנו במנהג אחב"ינו הנ"ל: מאחר שרבי יהונתן בן עוזיאל עצמו היה רווק שחיפש
שידוך, או שהייתה לו אשה רעה, והבטיח לעזור למי שיסבול מאותה צרה... ועל כך שאלו השואלים: הרי היו גם בן עזאי ועוד תנאים ואמוראים שהיו באותו מעמד ומצב? ולמה אליהם לא הולכים? וצע"ג )ומידי דברנו, ידוע מה שאומרים על ה"צע"ג" של רבי עקיבא איגר בגליוני הש"ס, שבוודאי ידע את התשובות, שאם לא כן – מהיכן ידע מתי רק "צריך עיון" ומתי "צריך עיון גדול"(. ויש כאלה שאמרו בגלל שנמצא במקום עמוק, מדרון, עניין של ביטול, וע"י שמתבטלים אפשר להשיג שידוך. וגם על כך מקשים: הרי יש עוד קברים במדרונות ועמקים?! ליצני הדור אומרים טעם נוסף: "שוכחים" שם סידור שבו רשומים שם המבקר/ת, כתובת ומס' טלפון... והגדיל לעשות מי שהסביר, היות וידוע ומפורסם המסופר על ריב"ע בתלמוד, שכל עוף שהיה פורח מעל ראשו היה נשרף מלהט קדושתו, – ]ידוע מה שהרבי הזכיר פעם את ההבחנה, כי כשא' שאינו חסיד )בלשון המעטה( שומע את הסיפור הנ"ל, במקום להתפעל מעוצם קדושתו וכו', מתחיל הוא להתפלפל האם ריב"ע חייב בתשלום דמי העוף שקיפח את חייו, אם זהו בגדר "גרמא" או "גרמי" וכו'...[ – כך גם כשחופפים ומשתטחים על קברו הזקוקים לשידוך ובפרט המבוגרים שבהם, שמטבע הדברים יש להם )הרבה( "ציפורים" בראש, נשרפים הציפורים ואפשר למצוא את השידוך המתאים ביתר קלות... )ואולי יש להוסיף שגם את הורי ה"מעוכבי-שידוך" כדאי לקחת לשם וכו' וד"ל ואכמ"ל(.
זכות אבות
בעיירה מסויימת היה מנהג: לא קוברים אף נפטר עד שלא מוצאים עליו זכות כלשהי, ולו המזערית ביותר... ויהי היום, ו"רשע-העיירה" שבק חיים. שכב הבר- מינן זמן ארוך מבלי שיקברוהו, שכן למרות החיפושים הקדחתניים )שהלכו וגברו עם חלוף השעות( לא הצליחו ללמד עליו שום זכות ולהיפטר מהנפטר... בסופו של דבר קם יהודי שנון ומצא גם עליו זכות, והיא: "הבן שלו יותר גרוע ממנו, וכך יחסית לבנו )רשע בן רשע( הרי שהנפטר נחשב לצדיק...
כאשר בא יומו של הבן, שכב גם הוא זמן ארוך ללא קבורה, וכעת מה זכות ניתן ללמד עליו?... לבסוף הבריק השנון הנ"ל )למרות גילו המתקדם( בשנית ובשנינות: "מצאתי עליו זכות גדולה: בזכותו זכה אביו לקבורה"...
ואנחנו נחלץ {חושים}
חומדי הלצון מבארים {תוך כדי נהיגה בג'יפ במזג אוויר קשה} את הסיבה לכך שבחב"ד נוהגים להניח
4 4 x{סנטי'}? כי עם זה אפשר בקלות יותר "לצאת מהבוץ"...
מההה...
בתפילת השחר מיד לאחר פרשת העקדה, בקטע המתחיל "רבון העולמים" מופיע: "מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקנו, מה כחנו, מה גבורתנו, מה נאמר"...
ועולה השאלה מאליה: מהי הסיבה ומה בדיוק הנקודה בשינויי הניקוד של המילה "מה"? תמיהה זו השמיע באוזניי ר' יחזקאל סופר לפני שנים רבות, )בעומדנו בסמיכות מקום לפני התפילה(, ו"הוא מותיב לה והוא מפרק לה": "אולי יש לומר על דרך הצחות כי זהו מעין פיתוח קול שהחזנים נוהגים בו כהכנה קודם התפילה"...
פינת המג]י[ב
בסוף הפינה: תגלית מהרבי ב"נאך-א-פאר..." הנשלח באימעייל, תחת הכותרת "כיבוד שכזה", הובאה אפשרות לפתור את בעיית ה"מכובדים" על-ידי החלפת כיבוד השבע-ברכות, בכיבוד באמירת "על חטא"... הגיבו על כך כמה וכמה "מכובדים"... כדלהלן: ידידי ורעי ר' יחזקאל שי' סופר העירני על עצה נוספת לריבוי המכובדים בחופה: לכבד אותם ב"חייקעס" ]=הגשות, בברית-מילה[.... )והוסיף: אני אישית תמיד שליימזל ב"כיבודים" – כאשר אני בא לחופה מכבדים אותי ב"עמידה לברכות" וכאשר אני בא לברית מכבדים אותי להיות "עד"...(. ואילו ידידי ורעי ר' מנשק'ה שי' אלטהויז מק. טבעון העיר: הרב לאו שליט"א ערך פעם סידור-קידושין כשלפתע הגיע אל החופה אדם חשוב, כאשר כל ה"כיבודים" כבר היו תפוסים. מה עשה? הכריז שכבוד האורח החשוב מתכבד בהנחת הכוס תחת רגלו של החתן... ועוד שמעתי על שליח חשוב וראשי, אי-שם באחת ממדינות חבר-העמים, שלחתונת בתו הגיעו כל המי-ומי והיה צורך בהרבה "כיבודים". מה עשה? כל ברכה וברכה, כל קריאה וקריאה )מכתב הרבי, הכתובה( תורגמו גם לאנגלית וגם לרוסית, כאשר בכל תרגום ותרגום )מהכתב, כמובן( כובד "מכובד" אחר... ולאידך, מהצד הרציני של המפה, לפני כחודש, לאחר חופה שהתקיימה בחצר 077, סיפרתי הנ"ל למסדר הקידושין, מרא דאתרא וחבר הבד"צ דקראון הייטס, הרב שוויי שליט"א ושמעתי ממנו שכל תופעת ה"כיבודים" לא
הייתה מוכרת בעבר, אלא שהמובחר שבחבורה, היודע לברך כראוי, היה מברך את כל הברכות אחת אחר השניה. ואחרון אחרון חביב, אחזיק טובה )ואוסיף לו ברכת מז"ט( לידידי ורעי ר' לייבל שי' סברדלוב שהפנה אותי אל המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב שי' גרונר כדי לברר אצלו שמועה ששמע בקשר לכיבוד נוסף: ברכת כהנים... וכך סיפר לי לאחר מכן המזכיר הנ"ל: פעם נערכה חופה בחצר 077 כאשר בשלב מסויים הכריזו על כיבוד
ב"ברכת כהנים". שמע זאת, מחדרו, הרבי מלך המשיח, אמר למזכירו הנ"ל: "מ'וויל אנפירען נייע מנהגים? ]=הרוצים להנהיג מנהגים חדשים?[".
לעילוי נשמת ידידיי הטובים:
ר' משה הכהן אבלסקי ע"ה, ר' שלמה צורף ע"ה,
ור' יוסף טעוועל ע"ה. הערות והארות, וכמובן גם
תוספות, יתקבלו בברכה בכתובת האימייל:
vertalach@gmail.com
מאת: אליעזר זלמנוב
אוצר חידודים, הברקות ואמרות שנונות, פירושים, מעשיות, גימטריאות, ר"ת ועוד... ממה ששמעתי, חזיתי וחוויתי מחסידים ואנשי מעשה... • שווה חיוך!
"דמים" תרתי-משמע
בשעת הכנסת תינוק בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, מכריזים: "בדמייך חיי". הכוונה היא, שמאחלים לתינוק
שכבר מכאן ואילך תהיה לו "עבודה עצמית", ברוחניות, "בדמייך חיי". {שמעתי מהרה"ח ר' אברהם שי' קוזלינר בשם אביו המשפיע הרה"ח ר' מוטל ע"ה}
ולהוסיף: הרי מכריזים זאת פעמיים, ואפשר לומר שהפעם הנוספת נאמרת כאיחול עבור הגשמיות, שלא יחיה על
חשבון אחרים...
להוריד מכה מיהודי
כתוב בתורה "ארבעים יכנו", ורבנן פירשו שהיינו רק ל"ט מכות. זה כוחם של רבנים, להוריד {לכל הפחות} מכה {אחת} מיהודי.
תפילין מחנכות
בכל אחת מארבעת פרשיות התפילין מוזכר במפורש חינוך הילדים: "והגדת לבנך", "כי ישאלך בנך", "ושננתם לבניך", "ולמדתם... בניכם". מכאן למדים שצריך ללמוד עם הילד אגדה "והגדת", הלכה "ישאלך", שאלות ותשובות, משניות "ושננתם" ותלמוד "ולמדתם".
שמעתי מהרה"ח ר' בצלאל שי' מרינובסקי בשם אביו הרה"ח ר' חיים עוזר ע"ה
"ודברת בם", צריך לדבר – לחנך בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, ומרומז במילה "בם", ר"ת "בראשית", תחילת תורה שבכתב, ו"מאימתי", תחילת תורה שבעל-פה, במשנה ברכות – עם הילד בזמן, ואם לאו, עלול כבר להגיע למצב חלילה של "בם" – BUMכינוי באנגלית למי שירד מהדרך...
שמעתי מהת' מענדל שי' טעוועל בשם אביו ידידי הרה"ח ר' יוסף ע"ה
בשעת הכנסת תינוק בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, מכריזים: "בדמייך חיי". הכוונה היא, שמאחלים לתינוק
שכבר מכאן ואילך תהיה לו "עבודה עצמית", ברוחניות, "בדמייך חיי". {שמעתי מהרה"ח ר' אברהם שי' קוזלינר בשם אביו המשפיע הרה"ח ר' מוטל ע"ה}
ולהוסיף: הרי מכריזים זאת פעמיים, ואפשר לומר שהפעם הנוספת נאמרת כאיחול עבור הגשמיות, שלא יחיה על
חשבון אחרים...
להוריד מכה מיהודי
כתוב בתורה "ארבעים יכנו", ורבנן פירשו שהיינו רק ל"ט מכות. זה כוחם של רבנים, להוריד {לכל הפחות} מכה {אחת} מיהודי.
תפילין מחנכות
בכל אחת מארבעת פרשיות התפילין מוזכר במפורש חינוך הילדים: "והגדת לבנך", "כי ישאלך בנך", "ושננתם לבניך", "ולמדתם... בניכם". מכאן למדים שצריך ללמוד עם הילד אגדה "והגדת", הלכה "ישאלך", שאלות ותשובות, משניות "ושננתם" ותלמוד "ולמדתם".
שמעתי מהרה"ח ר' בצלאל שי' מרינובסקי בשם אביו הרה"ח ר' חיים עוזר ע"ה
"ודברת בם", צריך לדבר – לחנך בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, ומרומז במילה "בם", ר"ת "בראשית", תחילת תורה שבכתב, ו"מאימתי", תחילת תורה שבעל-פה, במשנה ברכות – עם הילד בזמן, ואם לאו, עלול כבר להגיע למצב חלילה של "בם" – BUMכינוי באנגלית למי שירד מהדרך...
שמעתי מהת' מענדל שי' טעוועל בשם אביו ידידי הרה"ח ר' יוסף ע"ה
ידועה הסתירה בין שני הפתגמים הבאים: "אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים", "אלמלי
משמרים ישראל שבת אחת כהלכתה מיד נגאלים", וידוע גם התירוץ על-פי הסוד בלקוטי-תורה ועוד שמדובר בשבת אחת עם שתי הדרגות שבה ז"א ומלכות. ולכן יש גם שינוי נוסחאות בתפילות השבת: "וינוחו בה", "בו", "בם". על-דרך הדרוש יש לומר: שתי שבתות אלו שבת הגדול ושבת שובה, שבהן הדרשנים פותחים את פיהם... ברוב הפעמים הם שוכחים להביא את הדברים בשם אומרם, ואילו היו עושים זאת )"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" ( הרי מיד נגאלים... על-דרך הפשט )נגלה, כפי שמעתי לפני שנים רבות בשיעור מהרה"ח ר' שמואל שי' הבר ( יש לתווך: בכל מקום שכתוב "ובשביעי תשבות" מופיע קודם "ששת ימים תעשה מלאכה". אם-כן, כדי לשמור שבת אחת )כהלכתה( יש להקדים לה אחרי השבת שלפניהן )אחרת יש יותר ימי מלאכה(, נמצא שיש צורך בשבת קודמת – והיא השבת הראשונה ב"שתי שבתות".
יהודים, תרתי משמע...
מדוע אומרים לחיים רק על יי"ש או יין, ולא על מים? – כי כאשר יש שני יהודים )=יו"דין( יכולים להגיד לחיים יחד, משא"כ כשהיהודי )=יו"ד( הוא בודד...
שמעתי מהרה"ח ר' נחום שי' קרסייאנסקי, בשם אביו ע"ה
היכי תמצי?
חידה: כיצד ייתכן בכור בריא וחזק שלא נולד מהול ואסור למול אותו?
הפיתרון בשבוע הבא.
משמרים ישראל שבת אחת כהלכתה מיד נגאלים", וידוע גם התירוץ על-פי הסוד בלקוטי-תורה ועוד שמדובר בשבת אחת עם שתי הדרגות שבה ז"א ומלכות. ולכן יש גם שינוי נוסחאות בתפילות השבת: "וינוחו בה", "בו", "בם". על-דרך הדרוש יש לומר: שתי שבתות אלו שבת הגדול ושבת שובה, שבהן הדרשנים פותחים את פיהם... ברוב הפעמים הם שוכחים להביא את הדברים בשם אומרם, ואילו היו עושים זאת )"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" ( הרי מיד נגאלים... על-דרך הפשט )נגלה, כפי שמעתי לפני שנים רבות בשיעור מהרה"ח ר' שמואל שי' הבר ( יש לתווך: בכל מקום שכתוב "ובשביעי תשבות" מופיע קודם "ששת ימים תעשה מלאכה". אם-כן, כדי לשמור שבת אחת )כהלכתה( יש להקדים לה אחרי השבת שלפניהן )אחרת יש יותר ימי מלאכה(, נמצא שיש צורך בשבת קודמת – והיא השבת הראשונה ב"שתי שבתות".
יהודים, תרתי משמע...
מדוע אומרים לחיים רק על יי"ש או יין, ולא על מים? – כי כאשר יש שני יהודים )=יו"דין( יכולים להגיד לחיים יחד, משא"כ כשהיהודי )=יו"ד( הוא בודד...
שמעתי מהרה"ח ר' נחום שי' קרסייאנסקי, בשם אביו ע"ה
היכי תמצי?
חידה: כיצד ייתכן בכור בריא וחזק שלא נולד מהול ואסור למול אותו?
הפיתרון בשבוע הבא.
ממעמ{ו}קים קראתיך
ידוע מנהג אחב"ינו מכל העדות שיורדים למעמקים, במקום הנקרא עמוקה, קברו של רבי יהונתן בן עוזיאל,
כדי לבקש על שידוכים. וכבר פסק מי שפסק, כי העניין "בדוק ומנוסה". והתחבטו המתחבטים: מדוע דווקא שם?
ואלו הן ה' טעמים שניתנו במנהג אחב"ינו הנ"ל: מאחר שרבי יהונתן בן עוזיאל עצמו היה רווק שחיפש
שידוך, או שהייתה לו אשה רעה, והבטיח לעזור למי שיסבול מאותה צרה... ועל כך שאלו השואלים: הרי היו גם בן עזאי ועוד תנאים ואמוראים שהיו באותו מעמד ומצב? ולמה אליהם לא הולכים? וצע"ג )ומידי דברנו, ידוע מה שאומרים על ה"צע"ג" של רבי עקיבא איגר בגליוני הש"ס, שבוודאי ידע את התשובות, שאם לא כן – מהיכן ידע מתי רק "צריך עיון" ומתי "צריך עיון גדול"(. ויש כאלה שאמרו בגלל שנמצא במקום עמוק, מדרון, עניין של ביטול, וע"י שמתבטלים אפשר להשיג שידוך. וגם על כך מקשים: הרי יש עוד קברים במדרונות ועמקים?! ליצני הדור אומרים טעם נוסף: "שוכחים" שם סידור שבו רשומים שם המבקר/ת, כתובת ומס' טלפון... והגדיל לעשות מי שהסביר, היות וידוע ומפורסם המסופר על ריב"ע בתלמוד, שכל עוף שהיה פורח מעל ראשו היה נשרף מלהט קדושתו, – ]ידוע מה שהרבי הזכיר פעם את ההבחנה, כי כשא' שאינו חסיד )בלשון המעטה( שומע את הסיפור הנ"ל, במקום להתפעל מעוצם קדושתו וכו', מתחיל הוא להתפלפל האם ריב"ע חייב בתשלום דמי העוף שקיפח את חייו, אם זהו בגדר "גרמא" או "גרמי" וכו'...[ – כך גם כשחופפים ומשתטחים על קברו הזקוקים לשידוך ובפרט המבוגרים שבהם, שמטבע הדברים יש להם )הרבה( "ציפורים" בראש, נשרפים הציפורים ואפשר למצוא את השידוך המתאים ביתר קלות... )ואולי יש להוסיף שגם את הורי ה"מעוכבי-שידוך" כדאי לקחת לשם וכו' וד"ל ואכמ"ל(.
זכות אבות
בעיירה מסויימת היה מנהג: לא קוברים אף נפטר עד שלא מוצאים עליו זכות כלשהי, ולו המזערית ביותר... ויהי היום, ו"רשע-העיירה" שבק חיים. שכב הבר- מינן זמן ארוך מבלי שיקברוהו, שכן למרות החיפושים הקדחתניים )שהלכו וגברו עם חלוף השעות( לא הצליחו ללמד עליו שום זכות ולהיפטר מהנפטר... בסופו של דבר קם יהודי שנון ומצא גם עליו זכות, והיא: "הבן שלו יותר גרוע ממנו, וכך יחסית לבנו )רשע בן רשע( הרי שהנפטר נחשב לצדיק...
כאשר בא יומו של הבן, שכב גם הוא זמן ארוך ללא קבורה, וכעת מה זכות ניתן ללמד עליו?... לבסוף הבריק השנון הנ"ל )למרות גילו המתקדם( בשנית ובשנינות: "מצאתי עליו זכות גדולה: בזכותו זכה אביו לקבורה"...
ואנחנו נחלץ {חושים}
חומדי הלצון מבארים {תוך כדי נהיגה בג'יפ במזג אוויר קשה} את הסיבה לכך שבחב"ד נוהגים להניח
4 4 x{סנטי'}? כי עם זה אפשר בקלות יותר "לצאת מהבוץ"...
מההה...
בתפילת השחר מיד לאחר פרשת העקדה, בקטע המתחיל "רבון העולמים" מופיע: "מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקנו, מה כחנו, מה גבורתנו, מה נאמר"...
ועולה השאלה מאליה: מהי הסיבה ומה בדיוק הנקודה בשינויי הניקוד של המילה "מה"? תמיהה זו השמיע באוזניי ר' יחזקאל סופר לפני שנים רבות, )בעומדנו בסמיכות מקום לפני התפילה(, ו"הוא מותיב לה והוא מפרק לה": "אולי יש לומר על דרך הצחות כי זהו מעין פיתוח קול שהחזנים נוהגים בו כהכנה קודם התפילה"...
פינת המג]י[ב
בסוף הפינה: תגלית מהרבי ב"נאך-א-פאר..." הנשלח באימעייל, תחת הכותרת "כיבוד שכזה", הובאה אפשרות לפתור את בעיית ה"מכובדים" על-ידי החלפת כיבוד השבע-ברכות, בכיבוד באמירת "על חטא"... הגיבו על כך כמה וכמה "מכובדים"... כדלהלן: ידידי ורעי ר' יחזקאל שי' סופר העירני על עצה נוספת לריבוי המכובדים בחופה: לכבד אותם ב"חייקעס" ]=הגשות, בברית-מילה[.... )והוסיף: אני אישית תמיד שליימזל ב"כיבודים" – כאשר אני בא לחופה מכבדים אותי ב"עמידה לברכות" וכאשר אני בא לברית מכבדים אותי להיות "עד"...(. ואילו ידידי ורעי ר' מנשק'ה שי' אלטהויז מק. טבעון העיר: הרב לאו שליט"א ערך פעם סידור-קידושין כשלפתע הגיע אל החופה אדם חשוב, כאשר כל ה"כיבודים" כבר היו תפוסים. מה עשה? הכריז שכבוד האורח החשוב מתכבד בהנחת הכוס תחת רגלו של החתן... ועוד שמעתי על שליח חשוב וראשי, אי-שם באחת ממדינות חבר-העמים, שלחתונת בתו הגיעו כל המי-ומי והיה צורך בהרבה "כיבודים". מה עשה? כל ברכה וברכה, כל קריאה וקריאה )מכתב הרבי, הכתובה( תורגמו גם לאנגלית וגם לרוסית, כאשר בכל תרגום ותרגום )מהכתב, כמובן( כובד "מכובד" אחר... ולאידך, מהצד הרציני של המפה, לפני כחודש, לאחר חופה שהתקיימה בחצר 077, סיפרתי הנ"ל למסדר הקידושין, מרא דאתרא וחבר הבד"צ דקראון הייטס, הרב שוויי שליט"א ושמעתי ממנו שכל תופעת ה"כיבודים" לא
הייתה מוכרת בעבר, אלא שהמובחר שבחבורה, היודע לברך כראוי, היה מברך את כל הברכות אחת אחר השניה. ואחרון אחרון חביב, אחזיק טובה )ואוסיף לו ברכת מז"ט( לידידי ורעי ר' לייבל שי' סברדלוב שהפנה אותי אל המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב שי' גרונר כדי לברר אצלו שמועה ששמע בקשר לכיבוד נוסף: ברכת כהנים... וכך סיפר לי לאחר מכן המזכיר הנ"ל: פעם נערכה חופה בחצר 077 כאשר בשלב מסויים הכריזו על כיבוד
ב"ברכת כהנים". שמע זאת, מחדרו, הרבי מלך המשיח, אמר למזכירו הנ"ל: "מ'וויל אנפירען נייע מנהגים? ]=הרוצים להנהיג מנהגים חדשים?[".
לעילוי נשמת ידידיי הטובים:
ר' משה הכהן אבלסקי ע"ה, ר' שלמה צורף ע"ה,
ור' יוסף טעוועל ע"ה. הערות והארות, וכמובן גם
תוספות, יתקבלו בברכה בכתובת האימייל:
vertalach@gmail.com
כל הזכויות שמורות לדוס מיוזיק 2005
ממעמ(ו)קים קראתיך: מה שכותב "אולי יש להוסיף שגם את הורי ה"מעוכבי שידוך" כדאי לקחת לשם" אל תאמר הורי בצירה אלא בפתח... לפעמים עוברים קשיים בזכות אבות שהם מעוכבי שידוך רצוי ומכריחים במרמה מה שנדמה להם... למרות שזה לא החיים שלהם ואפשר שבגלל שדחו שידוך רצוי ונגרם צער וכו' גרמו מצב בלתי רצוי...
השבמחק