דף הבית קליפים צור קשר מפת האתר נגן השירים
‏הצגת רשומות עם תוויות כתבה שבועית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כתבה שבועית. הצג את כל הרשומות

דוד ד'אור בראיון ליובל אברמוביץ' למוסף 'סופשבוע' של מעריב


דוד ד'אור מייצג את ישראל בתחרות הטראש שנערכת בטורקיה. העיתונים מתעסקים במשבר ההעמדה הבמתי של השיר, זמרי הליווי מוחלפים, במאי ההעמדה עוזב והמשלחת הישראלית מנסה לשדר עסקים כרגיל. אבל הלב של ד'אור נמצא במקום אחר לגמרי. בבית. שם התמודד אביו, ויטוריו, אז בן 65, עם מחלת הסוכרת שתקפה אותו כמה שבועות קודם לכן.



"זה התגלה בבדיקה רפואית שגרתית. בהתחלה חשבנו שזה משהו קטן. אחרי הכול אין למחלה הזו ניחוח סופני כמו שיש לסרטן", אומר ד'אור ששכל את אביו לפני כשנתיים. "אבל המחלה החלה לכרסם את גופו במהירות עצומה. כשהייתי באירוויזיון, הרופאים נאלצו לכרות את רגלו הימנית. כמה חודשים אחר כך, כרתו לו את הרגל השנייה. זאת הייתה תקופה איומה.

אני הכי זוכר את הפסח האחרון שלו איתנו כשהוא נשאר לישון אצלי. אבא שלי היה מאצ'ו אמיתי. גבר שאף פעם לא בכה, הפגין רגשות בפומבי או אמר 'כואב לי'. באמצע הלילה התעוררתי וראיתי אותו יושב בסלון, כרות רגליים, נאנח מכאבים, כשדמעות זולגות מהעיניים שלו. הוא היה צריך ללכת לשירותים ולא הצליח".

כשד'אור חוזר לרגע ההוא הוא מתקשה למצוא את המילים, שלרוב נשפכות ממנו בפיוטיות. "ראיתי אותו חסר אונים וניסיתי להתגבר על ההלם שלי למרות שזה היה מחזה נוראי. אמרתי לו 'נו, שטויות'. התחושה של בן שצריך לשאת את אביו לשירותים היא קשה מאוד.

From דוד ד'אור - צילום יחסי ציבור


ניסיתי לנחם אותו ואמרתי לו שהוא יתרגל לתפקד בכיסא הגלגלים, אבל הרגשתי שהד כבוד העצמי שלו התרסק. הרגשתי את העלבון שלו. כמה שבועות אחרי הערב הזה ובסך הכול שלוש שנים אחרי שהתגלתה אצלו המחלה, הוא נפטר. הוא רצה למות".

דווקא בשנים היפות ביותר של ד'אור, כשהפך למצרך מבוקש בכל אירוע דיפלומטי, מטקס המשואות לחגיגות ה-60 למדינה, חנוכת גשר המיתרים, נעילת אירועי 40 שנה לשחרור ירושלים ועד ועידת הנשיא שבה השתתף ג'ורג בוש, המחלה הפרידה ביניהם.

20 שנים חלפו מהיום שבו אביו, נגר וכדורגלן הפועל בת ים, אמר לבנו שהתעקש ללמוד מוזיקה קלאסית, "למה אתה לא יכול להיות כמו כולם?". שניהם עשו דרך ארוכה כדי להבין אחד את השני. ויטוריו, שהגיע מלוב ושמע תקליטים של פריד אלדאטרש, התקשה בתחילה להשלים עם העובדה שבנו - שגילה את יכולת השירה שלו כבר בגיל עשר כשהשתתף בפסטיבל שירי הילדים - בחר להירשם ללימודי שירה קלאסית באקדמיה הירושלמית.

"הוא לא רצה לפגוע בי, אבל מדי פעם היו לו אמירות עדינות בסגנון 'אולי תשיר בקול נמוך?'. הקול הגבוה שלי היה קשה לו לעיכול. זה נגע אצלו במקומות מאצ'ואיסטיים. קול גבוה הרי משוייך למשהו נשי. הבנתי את זה ולא שפטתי אותו. אחרי הכול, הרוב לא ידעו לעכל אותי בהתחלה. הייתי'תופעה'. היו בדיחות על הקול שלי. לאט לאט, הוא למד לקבל את זה.

From ההזמנה להשקת האלבום


את הדיסק הראשון שלי הוא שם באוטו וחרש בלי סוף. יום אחד הוא התקשר אליי ושר לי בטלפון את 'יד ענוגה'. זה היה האישור שהוא אהב את זה. עם השנים הוא הפך למפרגן מספר אחת. בשנים האחרונות נוצרה בינינו פתיחות יוצאת דופן. היינו מדברים על הכול. כל סקיצה שהייתי מקליט הייתי משמיע לו והוא היה מבחינתי סוג של גושפנקה. הוא היה משמיע את הסקיצות לחבר'ה בנגרייה והיה אומר לי מה דעתם. אני מתגעגע אליו מאוד".

כמה שעות אחרי שנפרד מאביו, הגיעה אל משפחת ד'אור בשורת איוב נוספת. ג'ינו, אחיו של אביו שחלה בסרטן ריאות, נפטר מדום לב. ביום אחד משפחתו הצטמצמה בשניים מעמודי התווך שלה. "המוות הכפול היה מכה קשה למת שפחה. בתוך האבל הגדול שנחת עליי, מצאתי נחמה גדולה בבית הכנסת שליד ביתי. היה במוות הכפול משהו מיסטי. שניהם היו מאוד קרובים אחד לשני ואיכשהו הצלחנו להסתיר מכל אחד מהם את מחלת השני.

תהיתי, מה היה רצון השם בכך שהם הלכו באותו היום? ישבתי במשך שעות ועוצמת התפילות הציפה אותי. אולי בגלל המצב הנפשי שהייתי בו באותם הימים עלו בי זיכרונות ילדות. זיהיתי מזמורים שהכרתי מהילדות. אני לא אדם דתי אבל איכשהו הרגשתי צורך לגעת בהם ולנסות לתת להם פרשנות חדשה ומודרנית.

דיברתי עם המפיק, פטריק סבג, שהיה שותף איתי בהוצאה של שלושה דיסקים והחלטנו להקליט מוזיקה מסורתית בעיבודים חדשים. התהליך היה מדהים. כל מי שנכנס לאולפן הרגיש צורך לתרום משהו. פתאום גיליתי גרסאות אשכנזיות וספרדיות לתפילות מסורתיות כמו 'חטאנו לפניך' ו'כל נדרי'. נהיה מין פיוז'ן כזה. זאת נהייתה שירת רבים ומפה נגזר גם שם האלבום. אני מרגיש שבמותו, אבא שלי כיוון אותי לזה".

פיטר הוא נשמה
הקלטת "שירת רבים" (הנמכר כרגע בלעדית ברשת סטימצקי), ארכה כשנה והניבה תוצאה שנשמעת כאילו שהבלקן ביט בוקס פוגשים את פסקול סרטי קוסטריצה בתוך הפה של ד'אור. ד'אור, שכבר הספיק לשיר בפני האפיפיור, מלך תאילנד וביל קלינטון, הרגיש שיש לו ביד קלף מנצח, וביקש לסמן וי על חלום ישן: השתתפות בפסטיבל "וומאד" למוזיקת עולם שמפיק פיטר גבריאל.

תוך כדי הקלטות האלבום, פנה אל נספחת התת רבות הישראלית בסינגפור והעביר לה סקיצות. המטרה: להגיע לפיטר גבריאל שהפיק אז את הפסטיבל במזרח הרחוק. תוך זמן קצר הגיעה ההזמנה להצטרף לחגיגות חצי היובל לפסטיבל שנערכו בלונדון.

From שלומי שבת וציון ברוך מ"מה קשור" עם דוד ד'אור בערב השקת האלבום


איך היה המפגש עם פיטר גבריאל?
"התרגשתי כמו ילד. בהתחלה היה לי קשה לזהות אותו. הוא התבגר, למרות שבדיוק באותה תקופה נולדה לו תינוקת חדשה. הוא אדם טוב לב. הוא כל כך התלהב מהחומרים ומיד הזמין אותי להופיע במסגרת הפסטיבל שנודד מדי חודש ללוקיישן אחר בעולם.

ככה הגעתי לקהלים בסינגפור, האיים הקנריים, ספרד, ניו זילנד ואוסטרליה, שם הופעתי בפני 70 אלף איש. באחת ההופעות עמדתי מול עשרות אלפי אנשים כשדגל פלסטין ודגל ישראל מתנפנפים זה לצד זה. זה אושר שאי אפשר להסביר במילים. פיטר גם שילב את הביצוע של "לכה דודי" באוספים של הפסטיבל".

מה לדעתך סוד ההצלחה של החומרים האלה?
"האותנטיות. הרבה פעמים אנחנו מנסים להצליח מחוץ לישראל עם כלים של המערב כמו פופ ורוק ואין מה לעשות, הם עושים את זה הרבה יותר טוב מאיתנו. כולם מדברים איתי בעולם על עפרה חזה ז"ל וההצלחה של 'אם ננעלו'.

הגדולה שלה הייתה שהיא הגיעה עם כלים שרק היא הכירה. לא יכלו לשפוט אותה ביחס לחומרים בחו"ל והתייחסו לאותנטיות שלה ולכישרון העצום שלה. כעם יש לנו אוצר של חומרים מדהימים שמעט מאוד נגעו בהם וזה מדהים איך אנשים ברחבי העולם מתחברים לזה.

"אחד החיבורים המרגשים שלי היו עם הקהל במזרח הרחוק. מנהלי פסטיבל מטייוואן הזמינו אותי להופיע שם והשירים שלי תורגמו על מסך. בדיעבד, גיליתי שבטייוואן יש קבוצה של עשרה מיליון אנשים ששייכים לזרם שנקרא 'צו צ'י', שכל מטרתם לעשות טוב לעולם. הם נחשפו למילות השירים ואמרו לי שהחומרים הם תרגום מוזיקלי לתכנים שלהם והתחילו להזמין אותי להופעות".

בתוך פחות משנתיים ד'אור הפך להיסטריה במזרח הרחוק. הקלקת שמו באינטרנט חושפת עשרות סרטונים בהם ניתן לראות אלפי אנשים מלוכסני עיניים ואחוזי אקסטזה רוקדים לצלילי תפילות יהודיות. בסרטון אחר, אלפיים מעריצים ממושמעים עומדים בשקט מופתי מחוץ לאולם ההופעות ומחכים לקבל חתימה מד'אור שלא משאיר אף אחד מהם מאוכזב.

From דוד ד'אור צילום - יחסי ציבור


המופעים שלו מועברים בשידור חי בטלוויזיה, המבקרים יוצאים מגדרם והוא הספיק להופיע עם הפילהרמונית של ביג'יין במשדר חגיגי שמשך אליו עשרות מיליוני צופים. גם מי שנקלע בשבועות האחרונים לפראג או לבודפשט לא יכול היה להימלט מדיוקנו של ד'אור, שמבצבץ מכל לוח מודעות המקדם את סיבוב ההופעות העולמי שלו שייערך בשבועות הקרובים.

"הפריצה המשמעותית הגיעה אחרי שתרגמתי חלק מהשירים שלי לאנגלית והוצאתי שם דיסק בשם'Voice of Love' שמכר עשרות אלפי עותקים במזרח. אגב, כל ההכנסות מהמכירות הם תרומה לפעילות של צו צ'י. לפני חודש, השתתפתי בשלושה מופעי התרמה למען ניצולי רעידת האדמה בסין שגייסו שבעה מיליון דולר. הם האנשים הכי טובים שהכרתי בעולם. שופעים טוב לב ונטולי ציניות.

יש בהם תמימות של ילדים. הכרתי נער סיני אחד שחגג יום הולדת, הגיע להופעה וביקש מאבא שלו לקנות אלף דיסקים שלי כדי לחלק אותם לילדים בבית ספר שלו. באחרונה נודע לי שהוא מתכנן נסיעה לארץ ישראל עם כמה חברים כדי לראות איפה גדלתי ואיפה אני חי. הוא גם הפך לצמחוני בעקבותיי. זה מדהים, לא?".

הייתי ילד זיגזג ד'אור לא מנסה להסתיר את התלהבותו מההצלחה במזרח. אחרי הכול, הדרך לתהילה העולמית לא הייתה קלה. לאורך הדרך היה צריך להתמודד עם הרמת גבות, התעלמות מהרדיו, בדיחות מלגלגות על קולו הגבוה והתנכלות מצד מוריו באקדמיה למוזיקה.

"באקדמיה התפיסה השולטת היא שמוזיקה קלה זה רדוד. ביצעתי שם אריות קלאסיות, אבל רציתי גם לכתוב את החומרים שלי ולהביע את מה שיש לי לומר ולא היו מוכנים לקבל את זה. כשבשנה השלישית הוחתמתי על ידי הד ארצי וביקשתי שיתחשבו בי עם היעדרויות מהלימודים, לא היה לי עם מי לדבר והחלטתי לעזוב את הלימודים".

פתאום הוא עוצר ומחייך. "אתה מכיר את הספר של גרוסמן 'יש ילדים זיגזג'? אני די ילד כזה. הקול שלי הוא כזה והקריירה שלי היא לא לפי החוקים של בניית קריירה. אני מזגזג בסגנונות. מה שעצוב בכל הסיפור הוא שהקהל זיהה עם השנים את היכולות שלי, אבל עדיין יש אנשים שיושבים בעמדות מפתח ברדיו וחושבים שהם צריכים לחשוב בשביל אחרים.

הפלייליסט הוא בעוכרינו. הוא הביא אותנו תרבותית למקום לא טוב. ואני לא אומר את זה ממקום מריר. התפיסה שצריכים להשמיע לאנשים חומרים קלים באורך שלוש דקות עם מילים פשטניות היא דבר עצוב מאוד. מוזיקה היא כמו ספר. היא חייבת לעורר בך מחשבה. תאר לך שתקרא ספר עם אלפי מילים נטולות כל פואנטה".

השטחיות היא תופעה כלל עולמית.
"זה לא חייב להיות ככה. יש לא מעט תחנות רדיו בעולם שיכולות להשמיע את קלי קלארקסון שזכתה ב' כוכב נולד' האמריקני והשיר שאחריה יהיה פרנק סינטרה. שם לא חושבים שבגלל שיש קלי אין יותר מקום לסינטרה או לברוס ספרינגסטין.

אצלנו בארץ, החדש בא על חשבון הישן. ברגע שמזלזלים בשושנה דמארי, סשה ארגוב ואחרים, איזה מין עתיד תרבותי יהיה לנו? ברור שצריך להתחדש וליצור עוד דברים, אבל גם חובה לזכור מאיפה באנו. התפילות שבדיסק הם להיטים כבר מאות שנים. אני יודע ורואה שהקהל רוצה את זה. מצד שני, יש קצר בין מה שקורה בשטח לבין הרדיו.

הקהל, לשמחתי, הרבה יותר חכם ולא מובל. עובדה שיש לי בבית יותר זהבים ופלטינות מאמנים אחרים שטוחנים את השירים שלהם 20 פעם ביום".


מרירות לא תמצאו פה חלק מהמבקרים טוענים שהסיבה לאלבומי הזהב היא שיתוף הפעולה עם אתי אנקרי, שלמה בר ואריק איינשטיין, שהבאת כחיזוקים.
"אם יבדקו את הדברים יגלו שאלבום הזהב הראשון של שלמה בר היה האלבום המשותף איתי. לא חיפשתי אמנים שמכרו פלטינות, אלא יוצרים עם אהבה אמיתית למוזיקה. החיבור שלי עם אתי הגיע בכלל אחרי האלבום השלישי שלה שהיה הרבה פחות מוצלח במכירות. לא אכחיש שזה מעציב אותי לפעמים כשניגשים אליי אחרי הופעה ושואלים אותי למה השיר הזה או הזה לא מושמע ברדיו. אני לא מתבכיין, אבל חסר לי הפרגון".

עכשיו בטח יחבקו אותך. אנחנו אוהבים להתגאות בהצלחות של ישראלים בחו"ל.
"אתה חושב שלעפרה היה קל? בשיא הצלחתה בעולם היא הוציאה את הדיסק 'לאורך הים' ואף אחד לא רצה להשמיע. רק אחרי מותה הכתירו אותה כאלילה. גם אחינועם ניני מצליחה בחו"ל אבל לא מספיק מפורגנת בארץ. אני לא מבין את זה. הרי כל הופעה פתוחה של אחינועם בארץ נמכרת במהירות. כוכבי הפלייליסט הם אשליה רגעית. בסופו של דבר, כשמגיעה לארץ אישיות פוליטית בכירה פונים לאחינועם, אליי ולעוד שלושה אמנים".

מצד שני, גם אתה ניסית ליישר קו עם המיינסטרים והשתתפת באירוויזיון.
"אמת, ואין לי זיכרונות מלבבים מהתקופה הזאת. בכלל. בעיני רוחי דמיינתי תחרות מוזיקלית כמו בתחרויות שראיתי בילדות שלי, אבל הגעתי לפסטיבל שכולו אש ותמרות עשן. היום אין שום ערך לאיך שאתה שר. מי זוכה בשנים האחרונות? כל אלה שיש להם מסכות וריקודים על הבמה. בשלב מסוים הבנתי שטעיתי, אבל כבר אי אפשר היה לסגת".

למה הלכת לזה מלכתחילה?
"כי רציתי להיות נציג ישראל. רציתי לתרום. אני כל כך אוהב את המדינה שלי. סבא שלי היה ציוני גדול ויש לנו בבית התכתבויות שלו עם הרצל. הטעות הייתה שהתייחסתי לזה בחשיבות גדולה מדי כאילו הלכתי לאולימפיאדה. מעדתי למקום הזה".

משהו טוב יצא מזה?
"מוזר עד כמה שכלום. וזה לא שמי שזוכה במקום הראשון חייו משתנים. מקסימום חצי שנה של עדנה במדינה שלו. עם מעודה קרה משהו? כלום. ושירי מימון שנתנה ביצוע מכובד? כלום. הערך המוזיקלי של התחרות כבר לא קיים. אשתי פזית, שהיא גם המנהלת שלי, אמרה לי שאני עושה שטות. נלחמתי בה. צריך לדעת להקשיב לאישה שלך".
בשנתיים האחרונות הדרכון של ד'אור מוחתם בקצב מסחרר. אחת לחודש הוא מתעופף לנקודה כלשהי על הגלובוס ומשאיר מאחוריו את פזית, אשתו, יהלי בתו בת ה-12 וגיא, בנו בן החמש. "אני מגביל את הנסיעות שלי למקסימום עשרה ימים, כי הגעגועים הורגים אותי והעצבות משפיעה עליי. לפעמים פזית מגיעה לבקר אותי וכשיש אפשרות אני לוקח את הילדים. זה מחזק את התשתית המשפחתית ומעשיר אותנו תרבותית. זה לא פשוט לנהל ככה משפחה וזה דורש המון תמרונים, אבל לשמחתי נישאתי לוונדר וומן".

כמה אתה מעורב בחינוך של הילדים?
"אני לא הרבה איתם, אבל כשאני איתם אני במאה אחוז שם. אני אבא חם שנהנה להקריא להם סיפורים, לראות איתם טלוויזיה ולטפל בכלבים, בחתולים ובתוכים שאספנו במהלך השנים. לאחרונה עברנו לגור בסביון, בבית גדול, כי אימצנו יותר מדי בעלי חיים. אתה יודע, דיברנו כל כך הרבה על הקריירה שלי, אבל המשפחה שלי היא הדבר שבאמת הכי יקר לי. המוות של אבא שלי רק חיזק את זה אצלי. קיבלתי פתאום פרופורציות לחיים. רדיו לא רדיו, עוד הופעה, עוד להיט, העיקר שיש משפחה".

משפחת בנאי היא רק חלק מהאמנים החוזרים לשורשים - כתבה

מאת: דוד ב.ד
על שושלת בנאי, בחזרה לשורשים, והמילה "מקורות".
סב המשפחה, על פי זיכרונותיו של יוסי בנאי, היה זה אשר נטע את הכישרון במשפחה. שם משפחתו המקורי היה בנא. עבד כבנאי, העבודה המסורתית של המשפחה, ועם הולדת בנו מאיר, פתח חנות ירקות ברחוב האגס בשוק מחנה יהודה ששמו שונה כיום לרחוב אליהו יעקב בנאי, על שמו. סבו, רחמים, עלה ב-1889 משיראז שבאיראן עם אשתו כאנום וארבעת ילדיו: אברהם, יצחק, יעקב וראובן. יעקב הוא אביו של אליהו.
השושלת!
הסבא. אליהו יעקב בנאי.
הילדים: יעקב בנאי, יוסי בנאי, גברי בנאי, יצחק בנאי, וחיים בנאי,
הנכדים: אהוד בנאי {יעקב בנאי} , יובל בנאי {יוסי בנאי}, אורי בנאי {גברי בנאי}, מאיר בנאי, אורנה בנאי, אביתר בנאי, אפרת בנאי, {יצחק בנאי}.
בחזרה לשורשים:
אהוד בנאי יוני 2008 יצא לרדיו "שלושה דברים" - סינגל ראשון מתוך אלבום חדש, שיתבסס על זמירות ופיוטים. ויקרא "שיר חדש", הינו רק חלק מתהליך עבודת חקר שורשים המתחוללת בבית משפחת בנאי כך לדוגמא בשנת 2007 הוציא מאיר בנאי את האלבום "שמע קולי", אשר כלל שירים שנכתבו על ידי משוררים יהודיים מתקופות שונות, כשלום שבזי, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא והאי גאון. בנוסף ללחנים מקוריים של בנאי, מופיעים באלבום גם שירים עם לחנים מסורתיים.
האלבום יועד תחילה לצאת בפברואר 2008, אך הצלחת הסינגל הראשון מתוכו, "לך אלי תשוקתי" שהלחין בנאי על פי שירו של אברהם אבן עזרא, הקדימה את צאתו לדצמבר. בינואר יצא הסינגל השני, "איילת חן" שכתב שלום שבזי והלחין בנאי על פי לחן עממי ובמרץ יצא "שלום לך דודי" של אבן גבירול לפי לחן של מוחמד וואהבי. את שירי האלבום הפיק ועיבד המוזיקאי גיל סמטנה. כשלושה חודשים אחרי צאתו הגיע האלבום למעמד של אלבום זהב.
אהוד בנאי בכנס עיתונאים לקראת האלבום שיר חדש

במבט לאחור!
אם המילה "מקורות" הייתה זמר מסוים והמילה "תמלוגים" הייתה קיימת בזמן המקורות אזי שאותו יוצר היה יותר עשיר מביל גייטס.
כיום כל זמר שמפתח את דרך המקורות שלו וחוזר לשורשים מאמץ לעצמו משפט מתוך ה"מקורות" שזה יכול להיות תהילים, שיר השירים, תפילה, ועוד. מוסיף לחן מבריק והופך אותו לשובר השמעות בפלייליסט של גל"ץ, ג', ועוד {מישהו אמר אלבום זהב}.
אז האם זה צעד מבריק של אומנים לגרום לעצמם להופיע גבוה אל עבר ראש ההשמעות או שזה תהליך מתמשך של התחזקות רוחנית גבוהה.
קצת יותר לאחור.
אם תביטו קצת יותר רחוק אל מעבר למשפחת בנאי ותנחתו אצל עמיר בניון לדוגמא יכול להיות שיהיה הסבר לכל זה הוא לעומת זאת לא שר עדיין מהמקורות חוץ מ"התיקון הכללי" אך היה מספיק חזק לבוא ולתקוף את כלל התעשייה כולל את חברת התקליטים כשהכול התחיל בעצם ב2005 כאשר הוזמן במרץ אותה השנה זוכה השיר 'ניצחת איתי הכול' בפרס שיר השנה לשנת 2004 מטעם אקו"ם. עמיר מוזמן לטקס, וכשעולה לבמה משמיע את מחאתו על מצבה של תעשיית המוסיקה ועל חלקה של אקו"ם בכך, ומודיע שיתרום את סכום הפרס לנזקקים, ערב חג הפסח.
הופעתו בטקס, והראיון שהעניק לחדשות ערוץ 2 לאחריו מסמנים את תחילת דרכו כמוביל מהלך לשינוי מהותי בתעשיית המוסיקה בישראל.
בעקבות הטקס והביקורת שמשמיע באמצעי התקשורת על חברות התקליטים והגופים השולטים בתעשיית המוסיקה,עמיר מחליט לקחת חופשה קצרה מהופעות בתקשורת ועל הבמה, דבר המוצג על ידי התקשורת כ'פרישה מעולם המוסיקה', למרות שעמיר הבהיר כי ימשיך לעסוק במוסיקה באופן עצמאי.עמיר מתחיל להקליט באולפני "הוק" את שירי האלבום "הכל עד לכאן", בהפקה מוסיקלית של שמוליק דניאל ונדב ביטון. עמיר ומרים בניון נישאים בבאר שבע.
2006 עמיר מקים את 'נבל עשור'. האלבום "הכל עד לכאן" יוצא לאור תחת נבל עשור ומופץ על ידי התו השמיני. בנובמבר 2006 עמיר שב אל הבמה.
2007 לאחר שנים של מאבק תקשורתי בגופים השולטים בתעשיית המוסיקה עמיר מגיש תביעה תקדימית על הפרת זכויות היוצרים שלו. הנתבעת הראשית - הפדרציה הישראלית למוסיקה ולתקליטים.
ואז יוצא האלבום "הרהורים" אלבום אשר מאשר סופית את תהליך חזרתו בתשובה , לאחריו פרויקטים רבים אשר גם ניתנים להורדה כמו :
אם נחשוב קצת יותר לעומק עצם העובדה ששירים אלו ניתנים חינם להורדה גורמים לנו להבין שזהו תהליך רוחני של זמרים ואמנים שלא היה חסר להם כלום בתעשייה הכללית פרשו מהכול וחיפשו רוחניות.ואיך אפשר בלי להזכיר את "עובדיה חממה ושלמה גרוניך" שלכל אחד מהם יש אלבום שורשים בפני עצמו כאשר עובדיה חממה שבר מיתוסים של 20 שנה בגל"ץ כשדווקא שיר המקורות שלו "אנא בכוח" אשר לקוח מתוך קבלת השבת שבתפילה היה בראש רשימת ההשמעות הרבה זמן, וכיום יוצא בשיר חדש שגם הוא על רוח היהדות "א-ל נא רפא נ-א לה" שיר חדש ומיוחד.
עובדיה חממה בדואט לשיר "אנא בכוח" בצוותא.

ושלמה גרוניך אשר יצא לאחרונה באלבום מן המקורות וזכה גם הוא להצלחה מפוארת.
לסיכום: שככה יהיה לנו טוב ונוכל לשמוע את כל היוצרים / אמנים האלה מצליחים בדרכם ויזכו לנגן ולשיר בבית המקדש.
תגובות בקרוב!

המכתב שנכתב - זה לא מחאה זה סיקור- עמיר בניון


המכתב של בניון: דוד ב.ד - גון בן ארי
שי קטן וצנוע כהערכה על עבודת הקודש שאתם עושים ולא פוסחים על אף תחום או מגזר, החל בדאגה לרווחתם של מפוני גוש קטיף, דרך טיפולכם בניצולי שואה, בפשיעה הגואה, בהתקפות הרצחניות על ישובי צפון הנגב, בפערים החברתיים הגדלים, במצבם הנפשי הקשה של תושבי שדרות, בקשישים חסרי כל, במצבה של מערכת החינוך, נוסף על תרומתכם למיגור השחיתות והסיאוב במערכת השלטונית ונספחיה, על דוגמא אישית ולקיחת אחריות, על חיזוק שלטון החוק והמערכת השיפוטית, וכלה בדאגה יומיומית ליישוב הארץ ולחרות אזרחיה ובטחונם. תודה מיוחדת - הראויה לפסקה נפרדת - על שעשיתם יום ולילה במאמצים חסרי פשרות להשיב את שלושת הבנים הביתה, ולהנחית מכה ניצחת על החוטפים ושולחיהם, תוך ניהול חכם של מערכה שהוכיחה שוב שישראל לא מפקירה את לוחמיה, יהיו אלה המוחזקים בידי טרוריסטים, יהיו אלה היוצאים להילחם בשמה ולהגן עליה בשדה הקרב. תודה על שאתם מחלצים את המלים המוכרות מהימהום שגור ואדיש ועושים אותן רלוונטיות כל כך, אולי יותר מאי פעם.עמיר בניון.
גם אתם רוצים להפוך לאמני מחאה ודאו שהרדיו שלכם מסוגל לקלוט חדשות ואם אתם זוכרים איך שרים תתקווה , זה מה שעשה עמיר בניון הוא פשוט שר את התקווה על מצע של לחן חסידי עם תיבול של קריין חדשות שמדבר על רצח הרוגים וקסמים, אה במקום לרדיו הוא שלח את זה לחברי הכנסת , בשנים האחרונות בניון מורד בכל מה שזז נאבק בתעשיית המוסיקה עזב את חברת התקליטים שלו , פרש מהופעות, סירב לקבל את פרס אקו"ם , חזר בתשובה , וחזר למשפחה בבאר שבע והקליט יצירה של 40 דקות שמסתכמת בין מוזיקה ערבית מסורתית לפסיכידליה ,
בישראל של 2008 באמת חסר לנו מחאה אמיתית ובניון שבדרך כלל אומן מקורי חכם שלא מתפשר יכל בקלות להיות הקול של העם הבעיה שמהסינגל הזה אפשר להבין שהוא "לא מרוצה מהמצב" ולא ברור מאיזה מצב הוא לא מרוצה , קריין הרדיו מברבר על פשע על שבויים ועל כך שאנו מנסים להחליף אותם תמורת אסירים עם דם על הידיים , וגם גוואלד יתכן שנוותר על חלק מירושלים , וכך מבלי לשים לב השיר מאבד מהופקוס שלכך הוא נוצר הוא מחאתי בדיוק כמו החדשות ברדיו,
זה לא מחאה זה סיקור תחשבו מה שתרצו.
להאזנה לשיר לחץ כאן - מתוך nrg

תהליך חולף או תהליך ארוך ומתמשך

מאת: דוד ב.ד
אם המשיח בדרכו לכאן הוא יתקשה להאמין למהפך שמתבצע כאן , שרון רוטר וברי סחרוף שרים פבוקי תהילים מקריאת שמע באלבום חדש של שירי ילדים . האלבום החדש של עובדיה חממה עם הלהיט שמבוסס על הפיוט "אנא בכוח" מקבל לא פחות מאלבום זהב ומלווה מאות זוגות בציבור החילוני בדרך לחופה , יונתן רזאל ואביתר בנאי מעלים מופע פיוטים בתיאטרון תמונע .
האח אהרון רזאל מעלה מופע דומה במועדון הבארבי בתל אביב, מוזיקאים רבים כמו כמו אהוד בנאי , מאיר בנאי , ואביתר בנאי עוברים לשירים שבאים מהמקורות , אפילו גלגלצ מפשירה את הפלייליסט לטובת שירים שבאו מתפילת הבוקר צהרים וערב ,
גם הצצה בטבלת רבי המכר בספרים מראה על מהפך בראש הטבלה עומד הספר "בואי הרוח" של הרב חיים סבתו , ו"עזר כנגדו " של נעמי רגן.
עיקר השניוי מגיע מזה שאם פעם היצירות הללו היו מגבלות למגזר הדתי ומתחזקים למינהם , היום חוגים רבים בציבור הכללי לא מביישים להוריד רינטגונים של תפילות ולפני השינה לקרוא את הספר האחרון של הרב לאו "אל תשלח את ידך אל הנער" שהפך אף הוא לרב מכר בפני עצמו ,

מאנטי לשאנטי
קחו לדוגמא את עובדיה חממה שהלחין וביצע את השיר "אנא בכוח" חושב שהפפולריות הגואה של מוזיקה אופי דתי מעידה מצוקה ורעב בחברה החילונית "ככל שההידרדרות המוסרית והתרבותית שלנו בחברה גדולה יותר ככה אנו משוועים למצוא את האמת" שלא תטעו הוא מוסיף לאו דווקא בתהליך של חזרה בתשובה אלא להיות אנשים טובים בחברה שקצת איבדה את הגבול . עוד מוסיף אני רק מקווה שתופעה זו היא לא אופנה חולפת אלא תחילתו של תהליך עמוק אני לא אדם דתי אבל אני מאמין שבא מהמקום הרוחני ואני שמח שזה חודר להרבה שכבות בציבור.

אנא בכוח - עובדיה חממה

הרקע של עובדיה חממה קצת מורכב ויש לו הרבה סיבות לשמוח אחרי 20 שנות יצירה שתוגמלו בדחיקה מתמשכת מהפלייליסט וארבעה אלבומים שזכו להערכת המבקרים ונכשלו במכירות , להבדיל הדיסק החדש "שמיים וארץ" הגיע לאלבום זהב ואף יותר מזה הוא זכה בפרס שר התרבות למלחין השנה בתחום הזמר העברי. השיר הזה כך אומר הוא מגדלאור תרבותי הייתה לי זכות גדולה להביא את זה לציבור כי זה טקסט קבלי מסטי שיש לו כח משלו . זה פותח לאנשים את הלב אפילו לאלה מגלגלצ.

עוד יוצר שמברך על התופעה הוא יונתן רזאל , אחיו של המוזיקאי אהרון רזאל יונתן כבר שנים יוצר עם זמרים שונים אך פרץ לתודעה הציבורית רק לאחרונה עם אלבום הבכורה שלו "סך הכל" השיר המוכר ביותר באלבום הוא "ציון" שאותו הוא מבצע עם אביתר בנאי ונפתח במילים "כי מציון תצא האהבה" ונשמע כמו ההימנון של המוזיקה היהודית ובאופן מפתיע זכה להמון השמעות מגלגלצ , לא מזמן הופיע בתיאטרון תמונע למי שמכיר מעוז התרבות החילונית ,
מציטוט שאמר רזאל "כשהסתכלתי על הקהל בהופעה ראיתי 70 אחוז מהם חילונים בסוף ההופעה שאלתי אנשים שעמדו לידי זה לא כבד מידי לכם ? זה לא קצת דתי מידי בשבילכם? התשובות שקיבלתי היו מה פתאום רציני לחלוטין . הבנתי שאני הפרנואיד המדומיין בכל הסיפור אני גדלתי בתוך ההגדרות אבל הרבה אנשים כבר השתחררו מהם לכל אחד מאיתנו היה סבא דתי או סבא רבא דתי .

שמע ישראל
הרגע שבו התחיל כל התהליך הוא כאשר יהודה סעדו עמד על במת כוכב נולד וזעק בקול "שמע ישראל" זה לא היה כל כך חזק בשעתו אבל כשרואים מה זה גרם בהמשך מבינים שזה מבטא תהליכי עומק בחברה במצב של היום שיש יותר פתיחות בכל מה שקשור לדת יש יותר לגיטמציה ליהות דתי או ליהות מחובר למסורת בלי להתבייש. שבוע טוב
made with by DOS MUSIC